Page 265 - 14322
P. 265
להילחם או לברוח |265
"אתה לא מבין ...ההיסטוריה שלה ...זה ...לא מגיע לה עוד סבל.
היא כבר עברה מספיק ".דמעות גלשו שוב במורד פני .תחושת חוסר
אונים הציפה אותי.
"הי ".ידו של ג'יימי נחתה על כתפי ,והרמתי אליו את מבטי
המעורפל" .פעלת נכון בדירה ,כשמצאנו אותה .נשארת בשליטה אף
על פי שזה היה נורא בשבילך ,לראות אותה ככה .תמצאי את הכוח
שהיה לך באותו רגע ותיאחזי בו כדי להמשיך לתמוך בה".
עצתו של ג'יימי ליוותה אותי בימים הבאים .איכשהו מצאתי את
הכוח להיות מה שהרפר נזקקה לו ,אבל כל הזמן דאגתי שזה לא
מספיק.
נכנסתי לבדי לחדר של הרפר כדי להיות איתה בזמן שהשוטרים
ראיינו אותה וצילמו את הפציעות שלה .אף על פי שהיא סיפרה להם
כל מה שקרה (והייתי צריכה להדחיק את התמונות שעלו בראשי
לשמע התיאורים שלה ,כי הן עשו לי בחילה) ,היא כעסה שהתקשרתי
למשטרה.
"אמרתי לך לא לעשות את זה ",סיננה לעברי כשהם השאירו
אותנו בחדר בית החולים.
כרכתי את זרועי סביב מותניה כדי לעזור לה לקום מהמיטה.
"אבל התקשרתי .וינס צריך להישפט על העבירות האלה ,ואת יודעת
את זה".
"כן ,כדי שהסנגורים שלו יוכלו להעלות את ההיסטוריה שלי
ולעוות אותה ככה שיגידו שזאת אשמתי .שחיפשתי את החרא הזה".
נעצתי בה מבטַ " .את לא .זאת לא אשמתך ,ואין לך שום דבר
להתבייש בו".
היא הסיטה את מבטה .דמעות צרבו בעין הלא פגועה שלה.
"הרפר "...הרכנתי את ראשי כדי שהיא לא תוכל לחמוק ממבטי.
"נראה לך לשנייה אחת ,שהייתי נותנת לו להתקרב אלייך ,אילו
חשבתי שהוא מסוגל לעשות משהו כזה?" ואז עלתה בראשי מחשבה
נוראית" .הוא לא ...הוא לא הכה אותך קודם ,נכון?"
