Page 267 - 14322
P. 267
להילחם או לברוח |267
יכולתי להסביר .ריקנות שהפחידה אותי כמעט כמו האישה השבורה
ששכבה במיטתי.
מאחר שיכולתי להתמודד רק עם בעיה אחת בכל פעם ,התעלמתי
מהמחשבות על קיילב ופניתי להשגיח על הרפר .באותו לילה
ישנתי בכורסה בחדר השינה שלי ,והתעוררתי כל שעה בערך כדי
לוודא שהיא בסדר .היא ישנה עמוק ,לשמחתי ,מותשת מהחוויה
שעברה.
ואולם בבוקר היא התעוררה מהכאב .הכרחתי אותה לאכול
כדי שתוכל לקחת משככי כאבים .הרפר היתה מטופלת נוראה .גם
מפני שהיא עדיין לא סלחה לי על כך שהתקשרתי למשטרה ,וגם
כי היא בילתה את חייה על הרגליים .האנרגיות שלה היו ראויות
להערצה ,אבל הניסיונות שלי להשאיר אותה במיטה כדי שתנוח היו
מתישים.
חרף מחאותיה התקשרתי לג'ייסון .היא ידעה שצריך להודיע לבוס
שלה כי מפרק היד שלה שבור ,והיא לא תוכל לעבוד זמן־מה עד שהוא
יחלים .ג'ייסון ואשתו ג'יליאן הגיעו לדירה שלי פחות משעתיים אחרי
שהתקשרתי וסיפרתי להם מה קרה.
כשהוא נכנס נדמה היה שהוכה הלם לשמע החדשות .לג'יליאן —
אישה גבוהה ומרשימה שיצאה לחופשה ארוכה ממקצועה כטניסאית
כדי להיות אמא במשרה מלאה ,עובדה שניכרה בכתפיה הרחבות
ובזרועותיה השריריות — היו עיניים ירוקות־חומות טובות ,שנמלאו
ֵאימה למראה הרפר במיטה שלי.
ג'ייסון נתקף זעם" .אני ארצח אותו ",הכריז.
"אני אעזור ",רטנה ג'יליאן.
הרפר נראתה כאילו בא לה לשקוע מתחת לשמיכה" .תפסיקו
להסתכל עלי ככה".
"היא חושבת שזאת אשמתה ",אמרתי.
אם מבטים יכלו להרוג ,הייתי מתה" .לכי תזדייני ,אווה".
נרתעתי .הכאב שלה דקר אותי ,אף על פי שידעתי שהיא בסך הכול
מרגישה מושפלת ומוציאה את זה עלי.
