Page 271 - 14322
P. 271
להילחם או לברוח |271
כשחיבקתי אותה בעדינות ,היא לא החזירה לי חיבוק .אחרי כל מה
שעברתי באותו סוף שבוע ,החוויה שלי בתור שק ה ִאגרוף הרגשי שלה
פצעה אותי יותר משציפיתי.
רק אחרי שהיא עזבה ,הבנתי כמה מרוקנת הרגשתי בנוכחותה.
בכל זאת ,הרשיתי לה ללכת רק אחרי שהיא נשבעה שתענה לי
כשאתקשר אליה .ג'ייסון שלח לי מבט שהבטיח שהוא יעדכן אותי,
גם אם הרפר לא תעשה את זה.
"אבוא לבקר מחר בערב כדי לבדוק מה שלומך".
היא התעלמה ממני ,אבל ג'ייסון שוב הינהן ,הודה לי ונפרד ממני
לשלום.
וכשהם עזבו בכיתי.
היו לי המון סיבות לבכות .עבר הרבה זמן עד שהדמעות פסקו.
וכשהן פסקו ,ההבנה שהאדם היחיד שרציתי שינחם אותי הוא קיילב,
כבר לא הכתה אותי בתדהמה .ידעתי שאם אתקשר אליו ,הוא יבוא.
הוא כבר התקשר וסימס לי כמה פעמים ביומיים האחרונים .הוא
וג'יימי רצו לשמוע מה מצבה של הרפר ,ואפילו הציעו לבוא לביקור.
ואף על פי שרציתי שיבוא ,ידעתי שהרפר נבוכה מכך ששני האחים
חזו בהתעללות של וינס בה ,אז לא הסכמתי.
ועכשיו רציתי שהוא יתקשר שוב.
אבל הוא לא התקשר.
ומשום־מה זה רק גרם לי לרצות לבכות עוד יותר.
במקום זה ניהלתי עם עצמי שיחה ,ובמשך יתרת הערב ניקיתי את
הדירה והעסקתי את עצמי כדי שלא יהיה לי זמן לחשוב.
