Page 310 - 14322
P. 310
| 310סמנתה יאנג
שיהוקים ומחנק ,לא־יכולה־לנשום־כמו־שצריך ,עומדת־להקיא־
על־השטיח־הצמרירי־שלי — כזה בכי.
כשהדמעות פסקו סוף־סוף ,נשארתי עם תחושת אי־נוחות נוראה
בבטן ולחץ בחזה .פאניקה .פאניקה ובדידות.
"לא ",לחשתי לעצמי .ניענעתי את ראשי .ראיתי אותו בכל מקום.
מתרווח על הכורסה שלי ,נועץ בי את אותו מבט ייחודי ,עז ומהורהר.
נשען על דלפק המטבח שלי ,שותה קפה ומחייך אלי כאילו הוא חושב
שאני מצחיקה וחמודה.
ראשי התגלגל הצידה והבטתי מבעד לפתח הדלת ,לתוך חדר
השינה שלי.
עצמתי את עיני כדי לא לראות את הזיכרונות שהיו לי משם.
אובדן.
ההרגשה ...אותה הרגשה מבהילה ומשתקת שגאתה בתוכי כמו
כאב פנטום לא מוסבר ...זה היה אובדן.
בבוקר גררתי את עצמי מתוך המיטה והתארגנתי לקראת העבודה.
הכנתי את עצמי לקראת היום שמחכה לי כאילו זה כמו כל יום אחר,
והיססתי רק כשהסתכלתי על התכשיטים שעל השידה שלי .ענדתי את
השעון ,ואת העגילים .אבל צמיד היהלומים ,שאתמול עוד אהבתי,
היום היה כמו פגיון יפהפה שננעץ בליבי .אחזתי אותו חזק בידי,
הרגשתי את קצותיו החדים ננעצים בעורי ,ומיד חיפשתי את קופסת
הנעליים הישנה שקברתי עמוק בארון שלי .דחפתי אותו לקופסה,
ל ָמקום שבו לא אצטרך לראות אותו עוד.
שעה שהזיכרונות שליוו את הצמיד של ניק שרטו אותי ,הצמיד
של קיילב פגע בי יותר מדי מכדי שאצליח להעמיד פנים שלא .הוא
יישאר בקופסה ,ולעזאזל עם התדמית שלי.
המשכתי להתארגן במצב רוח טוב ככל שאפשר ל ַצפות .איפור
הוא דבר נפלא .מה הייתי עושה בלעדיו .העיגולים הכהים והנפוחים
מתחת לעיני מכל הבכי והמחסור בשינה נעלמו תחת קסמיו.
עדיין נראיתי קצת עייפה ,אבל יכולתי לומר שזה בגלל הנסיעות,
