Page 313 - 14322
P. 313
להילחם או לברוח |313
"אני מבטיחה ".מחיתי דמעה סוררת והרכנתי את ראשי ,נבוכה
ממפגן הרגש שלי בפינת הרחוב.
הוא כיחכח בגרונו ,כאילו לא הרגיש בנוח עם כל הרגש הזה.
"טוב ,יופי .אני יודע ...אני יודע שאני לא בסביבה הרבה ,אבל את
יודעת שאני עדיין כאן ,נכון?"
אם לומר את האמת ,הנחתי לעצמי לשכוח.
אבל זה לא יקרה שוב" .אני יודעת .אני אוהבת אותך".
"גם אני אוהב אותך .פרן ואני נחזור הביתה בעוד שלושה שבועות.
נאכל ארוחת ערב ביחד".
"אני אשמח".
סיימנו את השיחה והמשכתי בדרכי לעבודה .ורעד קל עבר בי
לנוכח ההתגלות שחוויתי .היא היתה חשובה מכדי שלא אחלוק
אותה עם הרפר ,אז התקשרתי אליה והפרעתי לה לטרטר שף זוטר
ב"קנטרברי" .כשנכנסתי לבניין שלנו ברחוב ביקון ,הרפר יצאה
מהמטבח כדי שתוכל לשמוע אותי.
"את כועסת שהתקשרתי אל דיוויד?" היא שאלה בבלבול.
"לא ,אבל היה נחמד אם היית מזהירה אותי".
"רק רציתי להזכיר לך שאני לא היחידה שאוהבת אותך .כמו שאת
הזכרתי לי שאת לא היחידה שאוהבת אותי".
"אני יודעת ואני מבינה את זה .למען האמת ,זאת היתה שיחה
טובה ".נופפתי אל סטלה כשחלפתי על פני המשרד שלה וניגשתי אל
זה שלי" .הבנתי משהו .אני לא מוותרת".
הרפר השתתקה .ושמעתי את הכעס בקולה כשדיברה שוב" ,על
קיילב?"
"לא ".נרתעתי למשמע שמו" .זה נגמר .את צדקת .גם אם באמת
אכפת לו ממני ,אני לא יכולה להיות עם מישהו שיבחר להכאיב לי
ככה רק כדי להגן על עצמו .לא ...אני לא מוותרת על אהבה ".עצרתי
ועיקמתי את אפי" .זה נשמע פחות נדוש בראש שלי".
הרפר ציחקקה" .מה זאת אומרת בדיוק?"
"זאת אומרת שאני לא רוצה להישאר לבד לשארית חיי .אני
