Page 311 - 14322
P. 311
להילחם או לברוח |311
לא בגלל הלב השבור .לא רציתי שסטלה תדע על קיילב .לא רציתי
שאף אחד ידע.
מה שלא התאפשר ,כי כשהלכתי לעבודה באותו בוקר קיבלתי
שיחה מהדוד שלי ,דיוויד .שמרנו על קשר בזמן שהוא נסע .אבל
תחושת הבטן שלי אמרה לי שאיכשהו הוא גילה .לא איכשהו ,בעצם.
תחושת הבטן שלי אמרה לי שהרפר התקשרה אליו.
"הי ,אתה ",עניתי לו ,וניסיתי להישמע כאילו אין בי חשש מהרגע
שהוא ישאל אותי מה שלומי.
"הי ,מתוקה ",הוא אמר ,ונרתעתי למשמע האהדה והדאגה שניכרו
בשתי המילים הבודדות.
"אני בסדר ",אמרתי ,והעצבנות בקולי גרמה לי להעוות את פני.
"הממ .הרפר התקשרה".
"כן ,ניחשתי שזה מה שקרה ".רציתי להרוג אותה.
"היא דאגה לך".
"אני בסדר".
"את לא נשמעת בסדר".
"אני ממהרת לעבודה ,זה הכול".
"בטח".
"דוד דיוויד ".נאנחתי בתסכול" .מה שלומכם?"
"בסדר .שלומנו בסדר .מה שלומך מאז שאיזה מניאק שבר לך את
הלב?"
"אני מעדיפה לא לדבר על זה".
"פרן ואני שקלנו לחזור הביתה קצת יותר מוקדם ו —"
"לא ",אמרתי מיד וניסיתי לא לכעוס ,אלא להודות על כך שעד
כדי כך אכפת לו ממני" .אל תחזרו הביתה מוקדם רק בגללי .אני
אישה בוגרת ,ומערכת היחסים שלא־באמת־היתה־מערכת־יחסים
שלי לא הצליחה ,למרבה ההפתעה .אני לא מתכוונת לשקוע ברחמים
עצמיים .ואם דוד שלי ,שאני אוהבת אותו מאוד על כמה שהוא דואג
לי ,יקצר את הטיול שלו כדי לחזור הביתה ולהחזיק לי את היד ,זה
מבחינתי כמו לשקוע ברחמים עצמיים".
