Page 152 - 16222
P. 152
152׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
סופגת כמה שיותר מהחום ,מתענגת על תחושת המים הניתזים עליי.
לחץ המים מזכיר לי ידיים המעסות את שריריי המתוחים ,משככות
את הכאב .ח ּבורות חיוורות מופיעות באזורים מסוימים ,שאריות
מאחיזתו החזקה ,תזכורות לאופן שבו הוא כבש את גופי ,כאילו אני
שייכת לו ,ולו בלבד.
אני גונבת קצת סבון ואפילו קצת מהשמפו שלו ,ויוצאת מהמקלחת
כשאני מדיפה ניחוח סבון גוף ושמפו לגבר לשיער מתולתל .צמרמורות
מכסות את עורי ברגע שהאוויר מכה בי .אני מתנגבת ,כורכת סביבי
מגבת עבה ולבנה וממהרת לצאת מחדר האמבטיה.
בדיוק כפי שנאז אמר ,יש בגדים על המיטה ,זוג מכנסי טרנינג
שחורים וגופייה לבנה פשוטה .אני שומטת את המגבת ומתלבשת,
ומזדעפת לנוכח העובדה שאין לי חזייה ותחתונים .אני צריכה לקפל
את מותן המכנסיים כמה פעמים כדי שהם יישארו במקום ,אבל הם
בכל זאת נגררים על הרצפה.
אני יורדת בחזרה לקומה התחתונה בזרועות שלובות ומחפשת את
נאז ,תוהה לאן הוא הלך .אני לא מוצאת אותו בשום מקום ,אז אני פונה
אל חדר העבודה ,ושומעת את קולו כשאני מתקרבת אל פתח הדלת.
"כן ,אתה צודק ,זה מסובך יותר משציפיתי".
אני משתהה מטרים אחדים מהדלת כשמתחוור לי שהוא משוחח
בטלפון ,ואני לא רוצה להפריע .אני יודעת שעדיף שאתרחק ממנה,
שאעניק לו פרטיות ,אבל אני ממשיכה לעמוד במקום.
מסקרנות ,כנראה.
"לא שיניתי את דעתי ",הוא אומר" ,ואני לא מתכוון לשנות אותה.
אתה מכיר אותי טוב מכדי לחשוב שאעצור באמצע משהו ,במיוחד
משהו כזה .אני מחכה לרגע הזה כבר זמן רב ,ריי .בדיוק כמוך".
אני רועדת .אני לא בטוחה אם מהקור או מהשם שאמר.
"סנטינו מושך זמן ",הוא אומר" .אני אבקר אותו שוב השבוע
ואדליק לו אש מתחת לתחת כדי שייתן לי את התיקייה".
תיקייה? זה מה שהוא רוצה?
"לא ,אני לא רוצה לעשות את זה כל עוד זה לא הכרחי .אמרתי
