Page 148 - 16222
P. 148

‫פרק ‪10‬‬

                                                  ‫אני מחמיצה פנים‪.‬‬
  ‫עיניי גדולות‪ ,‬שפתי התחתונה משורבבת ופי מוטה מטה בעצב‪.‬‬

                                                ‫אוי‪ ,‬כמה פתטי‪.‬‬
‫האישה החזקה שהייתי אתמול בלילה נעלמה לה‪ ,‬אותה אישה‬
‫שהכירה במיניות שלה ולקחה כל מה שהיא רצתה מהעולם‪ .‬חזרתי‬
‫כעשור אחורה‪ ,‬אל הנערה הזעופה והמצוברחת שהתפרצה על אמא‬
‫שלה בזעם אחרי שזו סירבה לתת לה לצאת לנשף ריקודים בבית‬

                                    ‫הספר ולחזור אחרי רדת החשכה‪.‬‬
‫"כל כך לא הוגן‪ ",‬אני רוטנת ומשתופפת בכורסת העור הקרירה‪.‬‬
‫שמלת הערב הצעקנית גורמת לי להרגיש מגוחכת הבוקר‪ ,‬היא גדולה‬

                                      ‫וראוותנית וכבדה לעומת עורי‪.‬‬
‫נאז מגחך לידי‪ .‬רגליו מורמות‪ ,‬החליפה שלו ספק מסודרת ספק‬
‫מרושלת‪ ,‬עניבתו קשורה ברפיון‪ ,‬הז'קט והווסט שלו נחים לצידו על‬
‫הספה‪ .‬עיניו מרוכזות במכשיר הנייד שלו‪ ,‬והוא עושה את מה שהוא‬

                                     ‫תמיד עושה‪ .‬אני לא יודעת מה‪.‬‬
‫"אין לך את מי להאשים מלבד עצמך‪ ",‬הוא אומר‪" .‬אמרתי לך‪ ,‬את‬

                                                ‫מוזמנת לבוא איתי‪".‬‬
‫"אבל יש לך דברים לעשות‪ ,‬ואני עדיין לובשת את השמלה הזאת‪,‬‬
‫ואני ממש צריכה להתקלח‪ ,‬ויש לי שיעור בבוקר בכל מקרה‪ ,‬אז עדיף‬

   ‫שאני פשוט אחזור למעונות‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬בגלל כל הדברים האלה‪".‬‬
                                              ‫"זה מה ששמעתי‪".‬‬
   143   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153