Page 150 - 16222
P. 150
150׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
למעלה ,מודעת היטב לעובדה שזה מצעד הבושה הברור ביותר
בהיסטוריה.
אלא שאני לא מתביישת ,אפילו לא קצת.
אני צועדת במורד המסדרון כשאני מגיעה לקומה השלוש־עשרה,
אל החדר שלי שבפינה .מוזיקת ראפ רועשת בוקעת מתוכו ,מרעידה
את הקירות .ידי לופתת את הידית ומסובבת אותה ברגע שאני מגיעה,
שמחה על כך שמלודי אף פעם לא נועלת את הדלת הדפוקה מפני
שלא נראה לי שיש לי את המפתח .ברגע שאני מתחילה לפתוח אותה,
אני שומעת את קולה.
"אה ,אלוהים ,כן!" היא צועקת" .תמשיך ככה!"
צלילי מיטתה הנחבטת בקיר מזכירים לי פטיש אוויר .אני מייד
עוצרת ,לא רוצה לראות מה קורה בתוך החדר .אני משחררת את
הידית ,הדלת נסגרת בקליק ,אבל אף אחד מהם לא שומע אותו תודות
לצעקותיה.
"הו ,פול ,בייבי ,אתה כל כך טוב!"
אני מעווה את פניי בסלידה ,מתרחקת בנענוע ראש .כמה לא נעים.
בדרכי חזרה למעלית ,אני מוציאה את הטלפון הנייד ונאנחת בהשלמה
כשאני מחייגת .אני לוחצת על כפתור המעלית בדיוק כשהוא עונה.
נאז מוותר על ברכת שלום כלשהי ,ורק אומר" ,אני מחכה למטה".
הוא באמת מחכה למטה .המכונית עדיין חונה שם ,בדיוק באותו
המקום בו חנתה כשיצאתי ממנה ,הנהג ממתין ליד המדרכה .הוא
פותח לי את הדלת ואני נכנסת ,רואה שנאז עדיין מרוכז בנייד שלו,
נינוח כמו תמיד.
מבטו מתמקד בי כשהדלת נסגרת" .הא".
"הא ",אני חוזרת אחריו" .מה זאת אומרת' ,הא'?"
זאת המילה השנייה האהובה עליו ,אחרי 'שטויות'.
"זאת אומרת שלא חשבתי שתשני את דעתך כל כך מהר .חשבתי
שלפחות תחליפי בגדים לפני שתשני את דעתך".
"ומה ,פשוט התכוונת להמשיך לשבת פה?" אני שואלת" .כמה
זמן היית מחכה?"
