Page 172 - 16222
P. 172
172׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
הולך ונבנה עד שאין לו עוד לאן ללכת ,וחשכה מנקדת את ראייתי
כשאני מתפוצצת.
זה מבהיל ,איך שגופי כמו עולה בלהבות ,פצצה מתפוצצת בתוכי,
זורעת הרס עמוק בפנים .אני שואפת חדות ,ריאותיי מתנפחות ברעב
כשהמשקל על צווארי פוחת והוא משחרר את אחיזתו.
גופי מתפתל ורועד ,קול צורמני בוקע ממני ,ראשוני ,לא אנושי.
אני חיית פרא.
האורגזמה מרעידה אותי ,מעלה עקצוצים בראשי וגורמת לי לכווץ
את בהונותיי .אני מנסה נואשות להסדיר את נשימתי אבל כל שריר
שמתכווץ בי גורם לי לאבד את מעט האוויר שהכנסתי לגופי כשאני
נשנקת ...ונשנקת ...ונאבקת להכניס עוד אוויר .אני מרגישה כאילו
היא נמשכת נצח ,העונג כה עז והאופוריה נושאת אותי גבוה עד שאני
מרגישה כאילו אני נחבטת בקרקע עוד לפני שהיא מתפוגגת.
"צהוב ",אני אומרת ,קולי חנוק .בבת אחת ,ידו של נאז עוזבת את
גרוני לגמרי והוא מאט את תנועותיו .הוא לא עוצר ,לא יוצא מתוכי,
אלא רוכן מעל לשולחן כדי להביט בי .עיניו מביטות בעיניי ,מבטו
מודאג .דמעות מערפלות את ראייתי ,וכשאחת מהן זולגת במורד
לחיי ,הוא מוחה אותה.
הוא מושך אותי מעלה ,מקרב אותי אל שפת השולחן ,וזרועותיו
נכרכות סביבי .תנועותיו מדודות ,ידיו עדינות .תחושה משונה של
התרוממות נפש עולה בי כשגופי נרגע ,גפיי עוד מעקצצים והוא
מחבק אותי לחזה שלו .מעולם לא חוויתי עוצמה שכזאת .מעולם לא
הייתי כה שמחה על כך שאני יכולה לנשום.
מעולם לא הרגשתי כה חיה.
זה חולני .אולי אני חולה .אבל אני כמעט מתפתה לבקש ממנו
לעשות זאת שוב.
אך אני לא מבקשת .אני לא עושה דבר.
אני לא אומרת מאום.
הוא גומר זמן לא רב אחריי .הפעם הוא לא יוצא מתוכי .הוא גומר
בתוכי .מתפתל .ממלא את כל כולי בכל כולו בפעם הראשונה.
