Page 167 - 16222
P. 167
מפלצת בעיניו ׀ 167
"אתה לא רוצה לאכול?"
"לא כרגע".
"אתה מפחד שזה מורעל? כי אחרי שדיברת ככה עם הבחור
בטלפון ,גם אני הייתי קצת דואגת".
הוא צוחק ומדליק את הטלוויזיה ,מגביר את הקול ,ושומט את
השלט על הספה לצידי" .את יכולה לאכול את זה .אני תכף אחזור".
הוא יוצא ,משאיר אותי לבדי בחדר העבודה שוב.
אני אוכלת ומזפזפת בין הערוצים ,אוכלת עוד קצת ומזפזפת עוד
קצת ,שוב ושוב עד שאני מלאה ועברתי על כל התוכניות כמה פעמים,
ולבסוף אני עוצרת בתוכנית ריאליטי כלשהי שאני לא ממש צופה בה.
אני משחקת בנייד עוד קצת ואז קמה ומתהלכת בחדר העבודה ,נודדת
אל מדפי הספרים שלו.
אני לא יודעת כמה זמן חולף — רבע שעה ,אולי חצי — עד שהוא
נכנס ותופס אותי מסירה ספר ישן ובלוי מהמדף .החטא ועונשו.
"ספר טוב ",הוא אומר כשהוא מתיישב בכיסא מאחורי שולחן
העבודה ומניח את הנייד שלו לפניו" .קראת אותו?"
"לא".
לפתע אני מתחרטת על כל מה שאמרתי למלודי מוקדם יותר אחר
הצוהריים .אני רוצה לקרוא את הספר הדפוק רק כדי שהוא לא יחשוב
שאני מטומטמת" .הא".
אני מחזירה את הספר למדף ,קצות אצבעותיי מרפרפות על
שדרות הספרים שלידו" .יש לך כל כך הרבה ספרי פילוסופיה ,נראה
לי שאתה יכול לכתוב את העבודה שלי במקומי".
"זה נושא מעניין ",הוא אומר" .כל עוד לא חושבים עליו יותר מדי,
בכל אופן".
אני פונה אליו ,סקרנית" .אתה מאמין בגזר דין מוות?"
"כן".
הוא בכלל לא היה צריך לחשוב על זה.
"אתה חושב שרצח הוא מעשה פסול?"
אני מצפה לקבל עוד תשובה נחרצת ,כן חד משמעי ,אבל
