Page 171 - 16222
P. 171
מפלצת בעיניו ׀ 171
עיניו נפתחות באיטיות ומביטות בעיניי .הוא לא זז — לא מגיב
— נועץ בי מבט כה עז עד שאני מרגישה כאילו מבטו כובש את
נשמתי ,כאילו אולי הוא חשב ששמע אותי ,אבל לא יכול להיות
שהוא שמע.
אז אני אומרת שוב" .אני אוהבת אותך".
הפעם השנייה זוכה לתגובה ,הבעת פניו מתוחה ,כאילו הוא עומד
להירתע .לפני שאני מספיקה לעשות עוד משהו ,הוא לוחש" .אל
תגידי את זה אם את לא מתכוונת לזה".
"אני אוהבת אותך ",אני אומרת בפעם השלישית" .אני אוה —״
דבריי נקטעים באמצע המילה .נאז קם מהכיסא ומרים אותי איתו,
אני נאחזת בו ,המומה .הוא שומט אותי על השולחן שלו בגסות,
חפצים ננעצים בגבי .הוא נעמד בין רגליי ,אחת מידיו לופתת את
מותני ומרתקת אותי במקומי וידו האחרת מתמקמת על צווארי .הוא
חודר לתוכי ,חזק ,ואני נשנקת ,קולי נקטע כשהיד סביב צווארי לוחצת
עליו.
החזה שלי בוער באכזריות כשאני מנסה לשאוף ,הלחץ הולך וגואה
בי .הוא חודר לתוכי בפראות ,פעם אחר פעם ,בלי להרפות מגרוני.
ראייתי מטשטשת ,הזמן עומד מלכת כשאצבעותיו המחוספסות
לוחצות על הווריד בצווארי.
אני לא יכולה לנשום.
אני לא יכולה לנשום.
אני לא יכולה לנשום.
הלחץ גואה ,וגואה ,וגואה ,עד שאני מרגישה כאילו אני עומדת
להתפקע .שתי ידיי לופתות את זרועו ,אוחזות בה באותה עוצמה שבה
הוא אוחז בגרוני ,אימה שכמוה לא ידעתי בחיי משתלטת עליי .אני
נועצת את ציפורניי בזרועו ,מנסה לשחרר את ידו ,אבל הוא חזק.
כל כך חזק.
חזק מדי.
שניות נדמות לי כשעות .הכול נמשך כמה שניות ,לא יותר
מעשר .עשר שניות שנראות כמו נצח כשהוא חונק אותי .הלחץ
