Page 166 - 16222
P. 166
166׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
יכול להיות שהוא כועס ,אבל הוא לא כועס עליי" .את יפיפייה הערב.
אני מצטער שאני לא יוצא איתך .אני צריך להשוויץ בך".
"זה בסדר ".אני מניחה את הטלפון בצד ופונה אליו" .לא אכפת לי
להישאר בבית .אני אוהבת להיות פה".
"יופי .כי אני אוהב כשאת פה ".הוא שולח את ידו ואוחז בסנטרי,
מעביר את אגודלו על שפתי התחתונה .אני חושבת שהוא עומד לנשק
אותי ,ועוצרת את נשימתי בציפייה ,אבל הוא מתרכז במשהו אחר
במקום" .אז ,איך בלימודים?"
"אה ,אוקיי ".כבר דיברנו על הלימודים בעבר ,אבל זאת הפעם
הראשונה שהוא ממש שואל אותי עליהם" .רוב השיעורים שלי
בסדר".
"ופילוסופיה?"
"נורא".
"הא ".הוא שומט את ידו מפניי" .אם המצב נהיה ממש נורא,
תודיעי לי ואני אטפל בזה".
"אתה מתכוון לעשות את המבחנים שלי במקומי? את שיעורי
הבית שלי?"
"מה שתרצי".
צלצול פעמון מהדהד ברחבי הבית ,ולפתע הוא שוב מתוח ,גבו
מזדקף וכתפיו מתיישרות .הוא יושב קפוא כמו אבן ,כאילו נקלע
למבטה של מדוזה המיתולוגית ,והפעמון מצלצל שוב.
"אני די בטוחה שהשליח עם הפיצה בדלת ",אני אומרת.
הוא נועץ בי מבט כשהוא קם ,וממלמל "תישארי כאן" ויוצא
בצעדים מהירים .אני נשארת במקום ,משחקת באגודלים שלי עד
שהוא חוזר עם האוכל .הוא מניח את קופסת הפיצה על השולחן ועליה
מניח שני מכלים קטנים יותר .אני פותחת אותם בחטטנות ,ורואה מוס
שוקולד וטירמיסו.
"את אוהבת שוקולד ",הוא אומר ומחווה בידו לעבר המכלים
כמנסה להסביר .הוא קנה אותם בשבילי" .תאכלי .אני צריך לעשות
כמה טלפונים ולטפל בכמה דברים".
