Page 163 - 16222
P. 163
מפלצת בעיניו ׀ 163
"שלום ",היא אומרת ומחייכת אליו בחמימות ,ואז מפנה את מבטה
אליי" .ניפגש בחזרה בחדר ,קיסימי".
מצחו של נאז מתקמט כשמלודי מתרחקת" .קיסימי?"
"ככה אמא שלי קוראת לי ",אני אומרת במשיכת כתפיים" .זה
עיוות של השם שלי או משהו ,אני מניחה".
"קיסימי ",הוא חוזר" .כמו העיר בפלורידה?"
"בדיוק ",אני אומרת" .אז ,מה אתה עושה פה? חשבתי שאנחנו
נפגשים מאוחר יותר?"
"נכון ",הוא אומר" .האמת היא שיש לי עבודה לעשות פה".
"אה ".אני בוחנת אותו בסקרנות" .אז אני מניחה שאתן לך לעשות
אותה .נתראה אחר כך?"
"לא הייתי מפספס את זה בעד שום הון שבעולם".
הוא מנשק אותי שוב ומתרחק ,צועד פנימה ,עכשיו משרוב
האנשים יצאו מהבניין .אני מביטה בדלת לרגע ,והייתי משקרת אם
הייתי אומרת שאני לא מתפתה להיכנס בעקבותיו ,לצפות בו ,לראות
מה הוא עושה ,אבל אני לא עושה זאת .הוא תפס אותי בכל פעם
שעשיתי כך ,ואני יודעת שאם אכנס אחריו ,הוא יתפוס אותי שוב.
אני נאנחת ,סבה על עקביי וצועדת בחזרה אל המעונות.
כשאני רואה את נאז שוב ,כעבור שעות ,מצב הרוח שלו קצת
משונה .הוא אפילו לא מביט בי כשאני מתיישבת בכיסא הנוסע של
המרצדס ,אפילו לא מנסה לצאת ולפתוח לי את הדלת .אני לא מצפה
ממנו לעשות זאת ,או צריכה את זה ,אבל העובדה שהתנהגותו בדרך
כלל אבירית מדגישה את השינוי.
ברגע שאני חוגרת את עצמי ,הוא מסובב את המכונית ומשתלב
בתנועה בלי לומר מילה .עיניו מרוכזות בדרך ,עוברות מהשמשה
הקדמית אל המראה וחוזר חלילה ,ולא פונות אליי אף לא פעם .אני
מתמקמת במושבי ,מניחה לו לשהות בדממה כשאנחנו חוצים את
מנהטן בדרכינו אל הגשר.
היינו אמורים לצאת לארוחת ערב .אני לא בטוחה לאן ,אבל
התלבשתי לכבוד היציאה ,ואפילו נעלתי את זוג נעלי העקב החדשות
