Page 165 - 16222
P. 165
מפלצת בעיניו ׀ 165
הוא מזמין פיצה פפרוני גדולה ומהסס ,פונה אליי בזמן שהוא עדיין
בשיחה" .יש לכם משהו משוקולד? כן ,שוקולד ,קינוח כלשהו ".הוא
משתתק לשנייה ומדבר שוב ,מגביר את קולו" .אמרתי שוקולד .אני
לא יודע באיזה יקום אתה חי ,אבל פנקוטה עם פירות יער זה לא
שוקולד .אם אתה מתכוון להתייחס אליי כמו לאידיוט ,כאילו אני לא
יודע מה זה פאקינג פנקוטה ,אני אראה לך מה זה אידיוט".
אני נדרכת ,מסתכלת עליו בהלם כשכעסו נראה בבירור .הוא זורק
את התפריט בחזרה לתוך המגירה וסוגר אותה לפני שהוא מדבר שוב.
"תן לי שניים כאלה .כן .ותזדרז".
הוא מנתק ,משליך את הנייד על הדלפק בחוסר זהירות ,וחולף
על פניי בלי לומר מילה .אני מביטה במכשיר הנייד ,ובטני מתהפכת
כשהוא עולה לקומה השנייה.
אני לא הולכת בעקבותיו.
במקום זאת ,אני עושה את דרכי אל חדר העבודה ,אבל לא
מדליקה את האור או נוגעת בדבר .אני מתיישבת על הספה ושולפת
את הטלפון שלי ,משחקת בו בשביל להסיח את דעתי .הייתי שולחת
הודעה למלודי אבל היא בדרכה להיפגש עם ההורים של פול ולבלות
איתם את החג ,ואני לא רוצה להכביד עליה.
עובר זמן מה עד שנאז חוזר .אני לא שומעת אותו ,כמו תמיד,
אבל הוא מופיע לפתע בחדר העבודה ,מדליק את האור ונכנס .עיניי
נשארות על הטלפון שלי כשאני מעיפה ציפורים קטנות וצבעוניות
לאורך המסך ,אבל אני מרגישה את מבטו עליי.
עכשיו הוא מסתכל עליי.
קולו שקט ,רגוע יותר ,כשהוא שואל" ,מה את עושה?"
"הורגת חזירים".
הוא צוחק ביובש" .התחביב האהוב עליי".
אני שולחת לו מבט" .אתה משחק אנגרי בירדס?"
אני לא מסוגלת לדמיין אותו משחק משחקים כאלה.
"כן ,מה שזה לא יהיה ".הוא מתיישב על זרוע הספה לידי ושולח
לי חיוך קטן .אף על פי שהוא נראה מתוח ,החיוך משפר את האווירה.
