Page 257 - 16222
P. 257
מפלצת בעיניו ׀ 257
נאז לוקח אותי אל הקזינו ,אוחז בידי כשאנחנו יורדים יחד
למטה .אני לא יכולה להוריד ממנו את העיניים ,והוא שם לב לזה,
וכעבור כמה דקות צוחק ודוחק בי במרפקו" .מה עובר עלייך
הלילה?"
"כלום ,אני סתם ...מופתעת".
"ממה?"
"ממך ",אני אומרת" .אני רגילה לחליפות יוקרתיות".
"נו ,טוב ,חליפות נועדו לעסקים".
"וג'ינס נועד ל ...מה? הנאה?"
הוא מחייך" .משהו כזה ,אם כי במקרה הזה בגדים הם
אופציונליים".
מובילים אותנו לאותו האזור שבו הוא הימר לילה קודם לכן ,אל
חצר רחבת ידיים שמקיפה אחוזה מעוצבת לפרטי פרטים .היא נראית
כמו וילה איטלקית ,כאילו הוציאו אותנו מווגאס וזרקו אותנו בסרט
תחת שמש טוסקנה .ניחוח פרחים עם נימה לימונית עומד באוויר
בנכס מגודר בזכוכית .הוא עוצר נשימה.
שמש הערביים מחממת את פניי בנעימות כשמושיבים אותנו
בחוץ ,בפטיו .בקרוב ירד הלילה ,האורות שעל המבנה כבר דולקים,
אבל אני נהנית משאריות האוויר החם כל עוד אני יכולה.
נאז מתיישב מולי ,מזמין לשנינו ומבקש בקבוק יין .אף אחד לא
שואל שאלות.
אולי גיל תשע־עשרה בכל זאת שונה.
אולי הלילה אני נראית בוגרת מספיק לשתות.
ואולי הוא פשוט מאיים מכדי שמישהו אי פעם יפקפק בו כשהוא
מזמין משהו.
אנחנו שותים ואוכלים ,מדברים וצוחקים ,האווירה בשולחן רגועה.
יש בסביבה אנשים נוספים ,אני בטוחה ,אבל אני לא רואה או שומעת
אותם .אנחנו ספונים בחלל מבודד ,שבו נדמה שאף אחד אחר לא
קיים.
"תמיד חלמתי על טיול לאיטליה ",אני אומרת ונשענת לאחור
