Page 252 - 16222
P. 252
252׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
ממשיך ,כמה זמן הוא משחק במשחק הזה שלו .אני זוכרת רק איך
חייתי את הרגע עד שהעולם סביבי הלך והתפוגג ,עד ששקעתי בשינה.
ולפתע מישהו מעיר אותי.
החדר חשוך באופן מטריד ,שטוף במין זוהר זרחני כשהאורות
מהסטריפ ,הרחוב הראשי של לאס וגאס ,מאירים מבעד לחלון,
הווילונות פתוחים .אני מתיישבת ,מעווה את פניי בתגובה לכאב
שדוקר אותי .גופי דואב ועייף ,אני עירומה ומלוכלכת .אני מרגישה
כאילו רצתי מרתון והתמוטטתי ישר במיטה.
אני בכלל לא בטוחה שאני מסוגלת ללכת.
הרגליים שלי פאקינג רדומות.
מצידו השני של החדר ,טבול באור הירוק והזהוב שמקיף את
הבניין ,עומד נאז ומביט בעד לחלון ,לבוש לגמרי.
הוא בכלל התפשט?
הוא עומד בלי לזוז ,כאילו הוא חלק מהחדר .סימן החיים היחיד
הוא החזה שלו ,שעולה ויורד עם נשימותיו הרגועות ,הטבעיות .הוא
לא עושה זאת .זה פשוט קורה.
למעשה ,הוא לא עושה כלום.
באותו רגע חשבתי שהוא שבר אותי ,אבל טעיתי .נראה לי שבמקום
זאת הוא העיר אותי ,כאילו חיי עד כה לא היו אלא חלום מונוטוני והוא
הראה לי איך זה כשבאמת פוקחים את העיניים .מעולם לא הרגשתי
כה חיה .אבל כשאני מביטה בו ,אני רואה אדם שבור .כמו חוט קטוע,
משהו שנגדם ,שהפריד בין הגבר שאני מכירה לבין הגוף שמולי.
המפלצת יצאה .ראיתי אותה .שיחקתי איתה .הכנסתי אותה לתוכי
ולא הדפתי אותה מעליי.
כשאני מביטה בנאז ,נראה לי שהמפלצת החליטה להישאר.
"נאז?" אני קוראת אליו ,אבל הוא לא מגיב ,כאילו הוא לא שמע
אותי .קולי יורד ללחישה מודאגת" .איגנציו?"
הוא זז.
ראשו מסתובב ,עיניו בוחנות אותי מצידו השני של החדר .הוא
מעיף עוד מבט בחלון ,ואז צועד אל המיטה .הוא לא מדבר ,אלא
