Page 120 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫סגרתי את הדלת ועמדתי בלי נוע‪ .‬שום רחש לא נשמע מעברה‬
‫השני‪ .‬אמרתי לילה טוב והסתלקתי‪ ,‬למה בדיוק חיכיתי? מנוסת הבהלה‬
‫שלי ודאי הפתיעה את ברוך‪ .‬בבית הקפה דיברתי איתו כאילו אנחנו‬
‫מכירים שנים‪ ,‬ופתאום ברחתי ממנו כמו מאנס‪ .‬האצבעות שלי חייגו‬
‫בלי לחשוב‪" :‬אני מצטערת שהסתלקתי ככה‪ ,‬הייתי נבוכה‪ ",‬אמרתי לו‬
‫בטלפון‪" .‬כן‪ ,‬אני יודע‪ ,‬עזבי‪ ,‬אני לא רוצה לדבר על זה‪ ",‬הוא ענה‪.‬‬

‫שתקנו רגע ארוך כנצח‪" .‬או־קיי‪ ,‬לילה טוב‪ ",‬אמרתי וניתקתי‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אני פשוט מפגרת‪ ,‬רגע אחד אומרת לילה טוב‪ ,‬וברגע הבא‬
‫מתקשרת להגיד שאני מצטערת‪ .‬בטח שהוא לא רוצה לדבר על זה‪ ,‬על‬
‫מה יש לדבר? זה לא היה דייט‪ ,‬אני נשואה‪ ,‬לו יש חברה צעירה‪ ,‬על מה‬
‫בדיוק חשבתי כשהתקשרתי? הרסתי הכול‪ ,‬הייתי יכולה סתם ליהנות‬
‫מהחיזור שלו‪ ,‬אבל לא‪ ,‬כמו מטומטמת הראיתי לו שחשבתי שאפשר‬
‫לקחת את זה צעד אחד קדימה‪ .‬חבל‪ ,‬פשוט חבל‪ .‬עשיתי את הדבר‬
‫הנכון כשאמרתי לילה טוב והלכתי‪ ,‬למה לא השארתי את זה ככה?‬
‫הרגשתי כאילו גידלתי דבשת‪ .‬המבוכה רק הלכה וגברה‪ ,‬נאגרה בתוך‬
‫הדבשת המטופשת‪ .‬מחר ברוך יתרחק ממני וכולם יראו‪ ,‬איזו בושה!‬
‫הבעיה היא שככל נאקה‪ ,‬לא באמת ראיתי את דבשתי‪ .‬לעגתי לנעמי‬
‫על שלא הבינה שלאיש מלבדה לא ממש אכפת איך יסתיים הסיפור‬
‫שלה עם נוני‪ ,‬וכעת נראה לי שחבריי על היאכטה מתעניינים בגורל‬
‫הפלירטוט האווילי שלי עם ברוך‪ .‬מילא להתנהג כמו מטומטמת‪ ,‬אבל‬
‫למה אני עושה את זה לעיני אחרים? למה אני לא שומרת על פאסון‪,‬‬

‫ואיך‪ ,‬איך אני אלך לישון עכשיו?‬
‫למרבה המזל‪ ,‬העייפות גברה על הטיפשות ונרדמתי‪ .‬שינה היא‬
‫מפלטם של הפזיזים‪ ,‬שמקווים שמעשיהם יתפוגגו כחלום‪ .‬בחלום לא‬
‫הייתה לי דבשת‪ ,‬רק קרן קטנה על המצח‪ .‬לא כמו של חד־קרן‪ ,‬במרכז‪,‬‬
‫כי אם קרן בצד אחד של הראש‪ ,‬שכאילו חיכתה להופעת תאומתה‬
‫בצדו השני‪ .‬התת־מודע שלי כנראה הכיר בעובדה המרה‪ :‬מחשבות‬
‫הזימה שלי עלולות להוציא לבעלי קרניים‪ .‬בחלומי יצאה רק קרן‬

‫אחת‪ ,‬על המצח שלי דווקא‪ ,‬כי עוד לא קרה שום דבר‪ ,‬אבל‪...‬‬

‫‪120‬‬