Page 118 - 23322
P. 118
תמי שמש קריץ
בשולחן במושב לידי ,ומיד הושטתי את היד להראות לו את הצמיד
החדש שרכשתי" .יפה ",אמר" ,קנית עוד משהו?"
"אני לא אוהבת לעשות קניות בחו"ל ,יש הכול בארץ ,בשביל
מה?"
"לא יודע ,רוב הנשים אוהבות לקנות בחו"ל ,לא?"
"כן ,אבל זה אידיוטי ,בחו"ל זה תמיד על הדרך ,צריך להחליט
מהר ,ולפעמים זו סתם טעות".
"נו ,ואם טעית ,אז מה?"
"אני לא אוהבת לעשות טעויות".
"אנחנו עדיין מדברים על קניות?" תהה בקול.
חילופי הדברים בינינו נבלעו בין הדיבורים האחרים ,אף אחד לא
ראה שהסמקתי .נעמי הראתה לדבי את המתנות שקנתה לילדיה ,נוני
דיבר עם עמרי ,שפתאום פנה אליי" .ראית שחברי גבעת התחמושת
נמצאים בפיסקרדו?" אמרתי שלא ,והוא סיפר שפגש אותם במדרחוב.
"אגב ,זוכרת שדייזי ההוא סיפר לך שציירו להם צלב קרס ,אז ממה
שהבנתי הם החנו את היאכטה שלהם לרוחב ותפסו כמה מקומות
חניה".
"אה ,אז ציירי צלבי הקרס הם אנטישמים בצדק ,עכשיו אני רגוע",
העיר נוני.
"אני לא אומר שזה בסדר ",הגיב עמרי" ,אני רק אומר שגם ידידינו
הישראלים לא היו בסדר".
המשכנו לשתות ולאכול ,טעמתי מהכול ,חוץ מהתמנונים —
הזרועות שלהם נראו לי כמו ידיים של אישה זקנה .כשצחקנו בקול,
המארחת היפה חייכה לעברנו .האווירה סביב השולחן מצאה חן
בעיניה ,או שזה היה עמרי .גם הרושם הראשוני שלו עליי היה טוב,
טוב מאוד ,כך שלא התפלאתי" .אנחנו ערים עד מאוחר ,את מוזמנת
לקפוץ ליאכטה שלנו בסוף המשמרת ",עמרי הושיט לה את כרטיס
הביקור שלו בצאתנו מהמסעדה.
נוני ונעמי הלכו חבוקים ,דבי דיברה עם עמרי ,וברוך ואני הזדנבנו
118
