Page 116 - 23322
P. 116
תמי שמש קריץ
זוגי בנוכחות זרים ,אבל נעמי שידרה שאין לה מה להסתיר .יפה.
ההזדמנות לצפות בריב שלהם בשידור חי סיפקה את יצר המציצנות
שלי .יאללה ,קדימה ,תתפלשו.
"או־קיי ,אם לך אין בעיה ,גם לי אין ",נוני הרים גבה והחל לדבר:
"אנחנו ביוון ,עושים חיים ,אבל בפנטזיה שלך זה היה אמור להיראות
אחרת ,אז את נכנסת בי כשאני אומר לך שאני רוצה לישון".
"מה כבר אמרתי?"
"תקשיבי ,אני לא מוכן להרגיש כל הזמן במבחן ",נוני סירב לעגל
את הפינה.
עיניה של נעמי נמלאו דמעות .היא הרי ידעה שלא סתם התנער
ממנה ,וכעת התברר שצדקה :נוני לא סתם עייף ,אולי כבר עייף
ממנה .דבי ,כהרגלה ,נחלצה לעזרתה" :אתה צריך להבין שהיא עוד
באבל .היא פירקה את המשפחה ,הכול התערער לה ,היא בודקת אותך
כדי להרגיע את עצמה ,זה יעבור ",הבטיחה לו" ,אני מכירה את זה
מעצמי".
"אני מבין את זה ",אמר נוני" ,אבל אני בנאדם עם רצונות משלי.
אם קר לה ,זה לא אומר שאני צריך להתכסות ,ואם אני רוצה לישון
והיא לא ,זה לא אומר שאני לא אוהב אותה".
הצהרת האהבה הפומבית ,גם אם על דרך השלילה הכפולה ,גרמה
לנעמי לנגב את הדמעות ,אבל היא לא התכוונה לוותר בקלות" .לא
נראה לך מוגזם לא לדבר איתי כל היום בגלל זה?" היא שאלה.
"רציתי להציב גבול .אני לא ילד קטן ,ואני לא מוכן שיכעסו עליי
כשאני רוצה לישון ",נוני הסביר" ,תפסתי קצת מרחק ,את לא צריכה
להיבהל ",חתם את דבריו בנשיקה על לחייה.
משההדורים יושרו ביקשנו חשבון .הסתובבנו תחילה ברביעייה.
נעמי ונוני צעדו חבוקים ,ולאור גילויי החיבה הדביקים דבי ואני
תפסנו קצת מרחק .הם לא הסתפקו בחיבוקים ,נראה שהתקשו לחכות
עד הלילה כדי לעשות סקס של פיוס ,ובלי לתאם זאת מראש ,דבי ואני
חתכנו מהם באיזו סמטה .שוטטנו במדרחוב ובפיצוליו ,וכל העת עיניי
116
