Page 113 - 23322
P. 113
14
הכחול הכחיל מתמיד ,אור השמש בהק והזהיב ,השחפים היו לציפורי
גן עדן ,ואפילו ציפוי הפורניר בשולחן היאכטה נראה כאילו הוא
עשוי שנהב .התאהבתי בשם הארכאי ,בתואר שף ,בעבר הקיבוצניקי,
ובעיקר :התאהבתי ברעיון שאולי ברוך מתאהב בי.
העברתי את הזמן בציפייה לרגעים שבהם הזדמן לי להימצא עם
ברוך ללא קהל ,ומיעוטם הגביר את תשוקתי להם .כשהתעורר בי
ספק שמא אני מייחסת משמעות כבדה מדי לתשומת הלב שהעניק לי,
התרחקתי רק כדי לבדוק אם הוא תר אחריי .לא הייתי סגורה ,והספק
חידד את האתגר .האם באמת הוא מתאהב בי? כאילו שאם יתאהב בי,
הכול יסתדר לי בחיים .לבת שלי לא יהיו התקפי זעם ,בעלי לא יפקיר
אותי ,הוריי לא ימותו לעולם ,תהיה לי הכנסה קבועה ,ואם כבר ,אז
אני גם לא אזדקן לעולם .כאילו אוכל באמת לממש את האהבה הזאת.
אדם והבנות יתאיידו ,אהיה חופשייה לעשות ככל העולה על רוחי.
שום היגיון לא היה בזה ,אבל בטיול בחו"ל הכול נראה שונה.
אפילו לימים יש ספירה אחרת .קצת כמו שמכפילים בשבע את שנת
החיים של כלב .כל יום בבועת היאכטה נראה כמו שבוע .זה היה
בסך הכול היום הרביעי שלנו ביוון ,אבל השהייה יחד מבוקר עד ערב
העצימה כל פרט כבזכוכית מגדלת .נעמי ,למשל ,נכנסה ללחץ משום
שבאותו היום נוני עשה לה פרצוף ובקושי דיבר איתה.
"אתמול בלילה שאלתי את נוני איך זה יכול להיות שביאכטה עוד
לא שכבנו ,והוא ענה שהוא סתם עייף .שאלתי אותו ממה בדיוק הוא
113
