Page 129 - 23322
P. 129
אהבה בנסיבות מחמירות
"לקחת לך את הזמן ",נעמי נמלאה חיוכים בראותה את עמרי ,הבן
האובד.
"זה היופי במילה סידורים ,אין הגבלת זמן ",עמרי עטה ארשת
מסתורין.
"משיח לא בא ,משיח גם לא מטלפן ",פצחה דבי בשירה.
הצטרפנו אליה בשירה רמה וגרפנו את מבטי ההולכים והשבים .זר
לא יבין .כמו החב"דניק שמסתובב בשכונה שלי על אופניים וצועק,
"המשיח הגיע ,המשיח הגיע!" עבורנו המלך המשיח היה עמרי שלקח
אותנו למקומות יפהפיים .אין מה לומר ,הסקיפר שלנו עשה עבודה
טובה ,המסלול שבחר היה לעילא.
כמו ב"זום אין" ,נגלתה לנו היבשה המתקרבת במלוא הדרה בכל
פעם שהיאכטה התקרבה ליעד חדש .כל יעד יפה מקודמו .הכפרים
הנידחים היו שונים זה מזה ,ועם זאת דומים :בכולם היו מעגן קטן,
כמה מסעדות ,מעלה הר שעליו נבנו בתי הכפר ,משעולים מפותלים
מרובי צמחייה ,קווי חשמל לא סדורים .תושבי הכפרים התפרנסו
מדיג ,מחקלאות ומתיירים כמונו ,שברחו מהמולת עריהם המפויחות.
לא אחת תהינו אם היינו יכולים לחיות בשלווה הנידחת הזאת לאורך
זמן .עם רדת החשכה היה נדמה ,לי לפחות ,שהשלווה הפסטורלית
עלולה להעיק .הריצה הקדחתנית של החיים העירוניים מסיחה את
הדעת מהשאלה הכי קשה :לאן בעצם אנחנו רצים?
בחופשה אמנם לא אצה דרכנו ,להפך :השלווה קסמה לנו ,השמש
הזהיבה את עורנו ,הרוח פיזרה את שערנו ,היינו יפים ונינוחים .אלא
שעירוניים קדחתניים כמונו ממשיכים לחשוב במונחים של הספק
גם בחופשות .רצינו למצות עד תום את רגעי הקסם .ואולי זו רק
אני .רציתי למצות עד תום את רגעי החיזור של ברוך .נכנסה בי
איזו התרגשות רק מעצם המחשבה שאולי ,אולי משהו יקרה איתו,
וכשהתכוננתי ליציאה לארוחת הערב ,עמדתי מול ארון הבגדים בתא
הקטן ובחרתי בשמלה אפורה שנחה עליי ברישול .מעליה לבשתי
סוודר ורדרד מחורר .נראיתי טוב ,מוכנה ומזומנה.
129
