Page 162 - 23322
P. 162

‫תמי שמש קריץ‬

‫מונית? ברוך דווקא נראה כמי שלא היה מתנגד לקום איתי בבוקר‪.‬‬
‫הוא ניסה בכל דרך להאריך את הזמן שלנו יחד‪ ,‬אבל הפעם הייתי‬
‫אני זו שצריכה לחמוק ממיטתו באישון ליל‪ .‬זה ייגמר בבכי‪ ,‬חשבתי‬

                                         ‫בצאתי‪ ,‬כשחיוך על שפתיי‪.‬‬
‫אדם ישן בהגיעי‪ .‬אין לי מושג אם התעורר לרגע משנתו והבחין‬
‫שהגעתי מאוחר מהרגיל‪ .‬היציאות הליליות שלי נעשו עניין שבשגרה‪,‬‬
‫נראה שאפילו הבנות מסתגלות למצב‪ .‬הן לא שאלו אותי דבר‪ .‬לא‬
‫לאן אני יוצאת‪ ,‬לא עם מי‪ ,‬לא למה אביהן אף פעם לא מצטרף‪.‬‬
‫מינון היציאות הליליות שלי עלה בהדרגה‪ ,‬כך שאולי כשנעשה‬
‫מוגזם‪ ,‬נראה להן מאוחר מדי לשאול‪ .‬סביר להניח שבנותיי ידעו‬
‫בדיוק מה זה אומר והעדיפו להחריש‪ .‬שתיקתן הקלה עליי‪ ,‬במיוחד‬
‫זו של נגה‪ .‬אלוהים יודע מה היה קורה אילו היא הייתה פותחת את‬
‫הפה הגדול שלה‪ .‬נגה כבר קיבלה רישיון‪ ,‬וכשלקחתי את האוטו‬
‫בערבים‪ ,‬זה אמר שהיא לא יכולה לקחת אותו‪ ,‬ובאורח פלא גם‬
‫העניין הזה עבר ללא טרוניה‪ .‬העיקר שאני עוזבת אותה במנוחה‪.‬‬
‫יעל פגשה בערבים את חבריה מהתנועה‪ ,‬וכשראתה אותי יוצאת‪,‬‬
‫הייתה אומרת‪" ,‬תיהני‪ ".‬בהיותה זקוקה לחברה‪ ,‬אולי הבינה שאין‬
‫סיבה שאמה תיקבר בבית רק משום שאביה לא זקוק לחיי חברה‪.‬‬
‫אימצתי את הפרשנות כי הייתה נוחה לי‪ .‬העדפתי לחשוב שכל‬
‫עוד אני ממלאת את שאר תפקידיי‪ ,‬לבנותיי לא אכפת מהזוגיות‬

                                        ‫המתפוררת שלי ושל אביהן‪.‬‬
‫כדרך הטבע‪ ,‬ככל שבנותיי גדלו הן נזקקו לי פחות‪ .‬באיזשהו מקום‬
‫הרגשתי שהבית מתרוקן עוד לפני שהן עוזבות את הקן‪ .‬המחשבה‬
‫שאצטרך להזדקן בשממה הפחידה אותי עד אימה‪ .‬ברוך היה עבורי‬
‫כמו תרופה נגד חרדה‪ .‬אלא שגם לתרופות אפשר להתמכר‪ .‬המשחק‬
‫שוב החל‪ :‬מי רוצה את מי? מי מחכה למי? מי יתקשר ראשון? לא‬
‫אני‪ .‬אין־ספור שיחות הטלפון שברוך ואני ניהלנו בעבר נמחקו כלא‬
‫היו‪ .‬ידידות שמדידות‪ ,‬הוא גבר‪ ,‬אני אישה‪ ,‬הוא זה שצריך להתקשר‪.‬‬

    ‫תהיתי אם יתקשר על הבוקר או בקצב שלו‪ ,‬כאילו לא קרה דבר‪.‬‬

                                ‫‪162‬‬
   157   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167