Page 166 - 23322
P. 166
תמי שמש קריץ
מצומצם של מהלכים .במיטה נתתי לברוך להוביל ,וכדי לא לפגר
אחריו ,חיפשתי שבילים נסתרים לנקודות העונג בגופו.
היו פעמים שבהן שכבנו שיכורים ,ופעמים שבהן היינו פיכחים,
פעמים שבהן מעשה האהבה נמשך שעות ,ופעמים שבהן הסתיים
לאחר דקות .לא הייתה שיטה ,והיעדרה גרם לי להרגיש כאילו אני
לומדת שפה חדשה .הסקסווהילית חיברה בינינו במיטה ,והשיחה
הקולחת בעברית עשתה את השאר .דיברנו על הכול :אני ,אתה ,הוא,
היא ,חי ,צומח ,דומם .מדי פעם הבאתי ספר שאהבתי והקראתי לו
מתוכו כמה עמודים .הוא הקשיב בשקיקה ,כמו ילד שקוראים לו
סיפור לפני השינה.
דיברנו על אהבה ,המוטיב השזור ברוב הסיפורים .אהבה גורמת
לאדם להשתעבד מרצונו לאדם אחר ,התפלספנו .דיבור כללי,
שכביכול לא נגע בנו .ייחסתי לאהבה סגולות מרפא ,ואילו ברוך
טען שמדובר באשליה" .כן ,אבל איזו אשליה מתוקה!" קראתי" .לא
מתוקה ,ולא בטיח ",ברוך נשף .כשהתחתן עם אשתו ,היה בטוח שדבר
לא יגבר על האהבה העזה ,אבל האשליה התנפצה בפרצופו כשגילה
שלאשתו יש מאהב .לא סתם ,האישה שלו ניהלה רומן במשך שנתיים.
לא שבוע ולא שבועיים ,שנתיים! כשהוא גילה זאת ,אשתו חתכה את
הרומן עם המאהב ,אבל זה לא עזר .ברוך לא הצליח לסלוח לה ,כך
אמר ,ומאז הלב שלו נסגר" .זה לא כל כך נעים לראות גן סגור",
שרתי לו" .קוביות נרדמות מסודרות בסל ,ואין שם אף ילד שיבנה מהן
מגדל ".הוא הצטרף אליי בשירה.
היה לי עוד שיר בקנה" :מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד
אחות?" אבל את השיר הזה לא העזתי לשיר .רחל המשוררת תיארה
את אהובה כגן נעול ותהתה אם לעזוב אותו או להכות בסלע לבו עד
זוב דם .בחרתי באפשרות שלישית :לאחוז בברוך אחיזה רפה .למה
להכות ,מכות זה לא קצת אלים? אהיה נוצה מלטפת ,שלא דוקרת את
הלב .הליטוף אולי לא יחדור ללב הסגור ,אבל נעימות המגע עשויה
למכר.
166
