Page 171 - 23322
P. 171
אהבה בנסיבות מחמירות
בשביל פרימיטיביים ,ואדם היה סמל הנאורות .לא סתם נאור ,אדם
שלא מעניין אותו מה אנשים אחרים חושבים על זה שאשתו יוצאת
לבלות בלעדיו .או־קיי ,אז לא היה אכפת לאדם מה אחרים חושבים
עליו ,אבל מה איתו? מה הוא חשב על עצמו? האם הרגיש נעלה
מכדי להתבוסס בבוץ הזה? או שהרגיש חלש מכדי להתקומם? אני
מהמרת שאדם לא הרגיש חלש ,או חזק .התאים לו יותר לחשוב שהוא
פשוט נדפק .האישה שלו השתבשה ,לא נותר לו אלא לקוות שתחזור
לעצמה" .אומנות האפשר" היה ביטוי שבעלי השתמש בו לא אחת.
בעבר היה אפשר הכול — לאהוב ,לריב ,להתפייס במיטה — עכשיו
אפשר רק את מה שאפשר :אישה במשרה חלקית.
האמת היא שלדעתי ,לא היו לאדם הכלים להתמודד עם הרעת
תנאיו .להילחם על זמן יחד היה התפקיד שלי .מבין שנינו הייתי זו
שקיבצה בעבר נדבות בציפייה לזכות בתשומת לבו .בא לך לשבת
בבית קפה ,לדבר ,רק שנינו? בהדרגה דחקתי בו פחות למצוא זמן
לבלות איתי ,ופחות היה פחות או יותר מה שבעלי היה צריך ממני.
לקח זמן עד שהוא קלט שהמרחק־מה הפך למאומה ,וכשזה קרה הוא
פשוט לא ידע מה עליו לעשות .לבקש שאהיה איתו יותר זה משהו
שלא היה בדנ"א של אדם שלי .גברים כמו אדם מחכים שהטרף יפנה
אליהם :צייד יקר ,בוא טרוף אותי ,כדאי לך ,יש לי בשר טעים.
החופש שניתן לי היה ללא מצרים .אפילו לשקר לא הייתי צריכה:
אדם לא שאל לאן אני יוצאת ועם מי .גם הבנות לא חקרו אותי .נגה
שאלה פעם אם אני עוד בקשר עם הורי אחת מחברותיה ,וכשאמרתי
שלא ,הסתפקה בכך בלי לברר מי החברים החדשים שאיתם אני
מבלה בתדירות גוברת .נראה שהיעדרותי נוחה לה ,ושללא האימא
המעצבנת שלה היא בת חורין .יעל לא שאלה דבר ,ושוב לא תהיתי
מה זה אומר ,ואילו השלכות יהיו לשתיקתה .ראיתי שהיא אוכלת
כמו ציפור ,הפצרתי בה לאכול יותר ,אבל לא נשארתי להאכיל אותה
במקורי .בישלתי ,ניקיתי את הבית ,עשיתי כביסות ,הוצאתי את דיוויד
בתורי ויצאתי לדרכי .ניצלתי עד תום את שתיקתם של בנותיי ושל
171