Page 168 - 23322
P. 168

‫תמי שמש קריץ‬

‫זר‪" .‬אימא‪ ,‬אני לא מוצאת את החולצה האפורה עם שרוולי העטלף‪,‬‬
‫יש לך מושג איפה היא?" שאלה יעל באחת הפעמים‪ .‬דווקא היה‬
‫לי מושג‪ ,‬החולצה הייתה על חבל הכביסה‪ .‬אדם התקשר מדי פעם‬
‫בעניינים אדמיניסטרטיביים‪ :‬הגיע טופס לתשלום הטסט‪ ,‬הוא מזכיר‬
‫לי ללכת לדואר לשלם אותו וללכת למוסך‪ .‬לא יצא לו להגיד לי‬
‫את זה קודם‪ ,‬אז הוא מתקשר עכשיו‪ ,‬כשאני מחוץ לבית‪ ,‬כדי שלא‬
‫ישכח‪ .‬מאז שהתחלתי לצאת בלילות‪ ,‬המכונית המשפחתית שימשה‬
‫בעיקר אותי‪ ,‬על כן ענייני המוסך עברו לטיפולי‪ .‬פעמים ספורות אדם‬
‫התקשר לשאול אם אוכל להוציא את דיוויד בשובי‪ .‬נעניתי ברצון‪ ,‬אף‬
‫שהיציאה הלילית עם הכלבה הייתה באחריותו‪ ,‬כי זה גרם לי להרגיש‬

                                                      ‫קצת פחות רע‪.‬‬
‫ביום המעבר לדירה החדשה של ברוך עזרתי לו לארוז ולפרוק‬
‫את תכולת הארגזים בכתובת החדשה‪ .‬ימי מעבר הם ימים קדחתניים‪,‬‬
‫שעלולים להוציא תגובות עצבניות‪ ,‬אבל ברוך תיפקד טוב תחת לחץ‪:‬‬
‫פיזר הוראות לאנשי חברת ההובלה‪ ,‬תיזמן הגעת אנשי מקצוע‪ ,‬סחב‬
‫בעצמו‪ ,‬קדח‪ ,‬הבריג‪ ,‬ניסר‪ ,‬שייף‪ ,‬תלה דברים‪ .‬יש גברים שיודעים‬
‫מקסימום לתלות תמונה‪ ,‬ברוך ידע להרכיב ולבנות דברים‪ ,‬להתעסק‬
‫עם החשמל‪ .‬גבריות ישנה וטובה‪ ,‬להבדיל מזו שהולידה גברים‬
‫שמתמצאים ברזי מריטת שערות מהגבות יותר מאשר במקדחות‪.‬‬

   ‫הסתכלתי על ברוך מתקין דברים ומרגע לרגע התאהבתי בו יותר‪.‬‬
‫השכנים החדשים‪ ,‬שצפו בנו פורקים דברים‪ ,‬הניחו שנגור יחד‬
‫בדירה‪" .‬הפח הזה שלנו‪ ,‬הפח שלכם נמצא שם‪ ",‬סימנה לי אחת‬
‫השכנות‪ .‬גם ברוך דיבר ברבים‪" :‬איפה כדאי לנו לשים את המתלה‬
‫הזה?" הוא שאל אותי‪ .‬סידרתי את בגדיו בארון‪ ,‬וכשנתקלתי בפרטי‬
‫לבוש שהותירו נשים אחרות‪ ,‬ריכזתי אותם בשקית כמו שעושים עם‬
‫בגדים של מי שמת‪" .‬את יכולה לזרוק אותם לפח‪ ",‬הוא הפטיר‪.‬‬
‫"אתה בטוח? אלה סימוני טריטוריה‪ ,‬כמו שכלבים משתינים‪ ",‬אמרתי‬
‫בקנאה‪" .‬ומתי את תתחילי להשאיר סימנים?" ניסה לבדוק‪" .‬אני לא‪",‬‬
‫הודעתי‪" .‬מה‪ ,‬לא תבקשי מפתח?" הוא המשיך‪" .‬לא‪ ",‬עניתי בקצרה‪.‬‬

                                ‫‪168‬‬
   163   164   165   166   167   168   169   170   171   172   173