Page 24 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫דף ונייר לכתוב משהו בסגנון הבלדה לנאיבית‪" :‬ארבע בבוקר השחר‬
‫מפציע‪ ,‬חושבת אולי הוא בכל זאת יגיע"‪ ,‬או "ארבע לפנות בוקר‪,‬‬
‫התריס פתוח‪ ,‬חצי ירח מציץ בחלון‪ ,‬רק הרוח עושה קולות וגלים‬
‫בווילון"‪ .‬פזמונים שכתבו גברים דווקא‪ .‬אולי משום שקל להם יותר‬

‫להיכנס לנעליה של אישה נטושה מאשר לנעול אותן בעצמם‪.‬‬
‫כשרע לי אני כותבת‪ .‬מין הרגל מהילדות‪ .‬סתם שופכת לתוך‬
‫הנייר מלל‪ ,‬שעוזר לי לסדר את המחשבות‪ .‬השנים‪ ,‬ככותבת יומנים‬
‫וכתולעת ספרים‪ ,‬לימדו אותי שבשביל לכתוב משהו טוב צריך מרחק‪.‬‬
‫הגבול הדק בין כתיבה שיוצאת מתוך הנשמה ובין כתיבה שיוצאת‬
‫מעורה‪ .‬כמו בסיפור של או הנרי‪ ,‬כשהוא שולח את ידידו‪ ,‬המאוהב‬
‫נואשות‪ ,‬לכתוב את תחושותיו‪ ,‬ומתאכזב להיווכח שהסיפור‪ ,‬שיצא‬
‫תחת ידי חברו‪ ,‬מלא קלישאות‪ .‬כישרונו של החבר מתגלה כעבור זמן‪,‬‬
‫כשהוא פוגש אחרת שמאוהבת בו עד כלות‪ ,‬אך מלהיבה אותו פחות‪.‬‬

‫דווקא אז הוא מצליח לכתוב סיפור אהבה שנוגע בבשר‪.‬‬
‫אני‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬לא הצלחתי לפרוק את התסכול בכתיבה‪ ,‬ולו רק‬
‫כדי להעביר את הזמן‪ .‬מרוב לחץ לא הצלחתי לעשות דבר‪ .‬הבית הפך‬
‫למעלית תקועה‪ .‬עד שהדלת לא תיפתח‪ ,‬לא נותר לי אלא לחכות‬
‫בחרדה שמא אשאר נעולה כך לנצח‪ .‬חיכיתי לבעלי בציפייה דרוכה‬
‫כאילו הוא המושיע‪ ,‬כאילו אם רק יגיע‪ ,‬הכול יסתדר‪ :‬הבת שלי תלך‬
‫לבית הספר כסדרה‪ ,‬המיטה שלי ושל בעלי תשוב לפעילות‪ .‬תכף‬
‫ייכנס‪ ,‬תכף אדע למה התעכב‪ ,‬אין צורך בפניקה‪ ,‬מה כבר יכול לקרות‪,‬‬
‫היהפוך נמר חברבורותיו? זה הבעל שלי‪ .‬עם אותן חברבורות‪ ,‬לא אחד‬
‫שמתרועע עם אנשי ההפקה ויוצא איתם לבלות‪ .‬במחשבה שנייה‪ ,‬זה‬

‫בדיוק מה שעורר בי דאגה‪.‬‬
‫כשהשעות נקפו‪ ,‬הבנתי את המצב לאשורו‪ :‬בעלי מעביר את‬
‫הלילה במקום אחר‪ .‬אבל איפה‪ ,‬לעזאזל‪ ,‬ועם מי? אולי עם מעצבת‬
‫התפאורה ההיא‪ ,‬שפעם תפסתי אותה מסתכלת על בעלי במבט של‬
‫ערגה? אולי סתם המוכרת בקפיטריה? לא היה לי קצה חוט‪ ,‬בעלי לא‬
‫נהג לשתף אותי בחוויותיו‪ .‬אני‪ ,‬בימים כתיקונם‪ ,‬נהגתי לשתף אותו‬

‫‪24‬‬