Page 22 - 23322
P. 22
תמי שמש קריץ
חזרתי הביתה ,עדיין טרודה מהמיני־דרמה באולפן .הכביש היה
ריק ,הכרתי את הדרך כמו סוס שחוזר לאורווה .הרדיו דלק ,הצטרפתי
בשירה לשירים שאהבתי" .הלילה איננו רק חושך על דרך ,לפעמים
הוא שירים וניגון והד ",כמו ששוררה תרצה אתר .שמחתי שעוררתי הד,
ועם זאת קינן בי חשש שמנהל התחנה ידאג להזכיר לי בתוכחה שלא
ניתן לי מנדט להעיר הערות פוליטיות ,רק להשמיע שירים .מנהלים
הם פוליטיקאים ומתמנים למשרתם בזכות ִקרבה למי שמעליהם .גם
תחנת רדיו אינה פטורה מהשפעת דעת קהל ,וההערה הפוליטית שלי
לא תאמה את הלך הרוח הלאומני שפשה במדינה.
בבית שררה דממה .הקטנה כבר ישנה ,ובחדר של הגדולה דלק
אור ,אבל לא נשמע רחש .שיערתי שנרדמה עם האור דולק ,כפי שקרה
לא אחת כשסירבה להכיר בלילה כזמן המיועד לשינה .חיכיתי בקוצר
רוח לרגע שבו אוכל לחלוק עם בעלי את השמחה המהולה בחשש
ממה שאירע באולפן ,אבל הוא עדיין לא שב ממשמרתו בתיאטרון.
כמנהל מחלקת התאורה ,נוכחותו לא נדרשה בזמן ההצגות עצמן,
אבל בעלי התעקש להגיע אחת לכמה ערבים לבדוק מקרוב איך הצוות
מתפקד ,וכשהתאחר ,נתקפתי חרדה שהלכה וגברה.
משנואשתי ,התקשרתי אליו .המנוי לא זמין .שלחתי הודעה,
שסומנה בווי בודד ,שייחל להכפיל עצמו בתקווה להיצבע בכחול .את
זרם ההודעות שהגיעו אליי בעקבות ההערה במהלך השידור ,הפסקתי
לקרוא מרוב שדעתי הוסחה .הבעל שלי לא עונה לי ,מה אכפת לי מה
אנשים אחרים אומרים? באחת וחצי בלילה פקעה סבלנותי .איך הוא
לא שם לב שאין לו סוללה? ולמה לעזאזל אין לו מטען צמוד? ואולי
כיבה את הסלולרי בכוונה?
החלטתי שזה הזמן לקחת רגיעון .מאז שהבת שלי התחילה
למרוט את עצביי ,החזקתי את הכדורים בשידה לצד המיטה .כדורים
מחומרים טבעיים ,לא כדורי שינה ממכרים .הדלקתי את הטלוויזיה
בחדר השינה ,צפיתי בפרק של "חברים" שידעתי לדקלם בעל פה,
ובאיזשהו שלב נפלה עליי תנומה .הטלוויזיה הדולקת העירה אותי.
22
