Page 21 - 23322
P. 21
4
את תחילת אותו הלילה העברתי בתחנת הרדיו באזור התעשייה,
במרזבו של יישוב באזור השרון .כמדי שבוע הגשתי את תוכניתי,
"הלילה הזה" ,על שם השיר המופלא שכתב שלום חנוך בהיותו
בן שש־עשרה בלבד .מחצות עד שתיים אחרי חצות ,שעותיהם של
האנשים הבודדים ,כפי ששרה להקת "אמריקה" .בחרתי את השירים
בקפידה ,מבעוד מועד ,תמהיל של קלאסיקה עם קולות עדכניים כשל
"מרון פייב" ו"אימג'ין דרגונס" .בין שיר לשיר השתדלתי לפנק את
המאזינים באנקדוטות שהכנתי מראש :כשהשמעתי שיר של "קווין",
שירבבתי את הסיפור על פרדי מרקורי שעזר לנסיכה דיאנה להתחפש
לגבר ,כדי שתוכל לבלות איתו במועדוני גייז .כשהשמעתי את סיימון
וגרפונקל ,שלפתי שהצמד החל את דרכו בשם טום וג'רי ,וכשהשמעתי
שיר של בילי ג'ואל ,הזכרתי שהוא עלה להופעה במדיסון סקוור
גארדן עם טלאי צהוב במחאה על דברי טראמפ ,שהשווה מפגיני
שמאל לניאו־נאצים" .גם בישראל שמאלנים הפכו שם נרדף לבוגדים,
זה משרת את מפלגת השלטון ",התפלקה לי אמירה פוליטית .כצפוי,
ההערה הזרימה תגובות מאזינים ,קצתן נזעמות .טלפונים ,פקסים,
ווטסאפים ,מזמן לא קיבלתי כזאת תשומת לב.
"מי ידע שיש לנו כל כך הרבה מאזינים?" אמרה המפיקה.
הרייטינג של התוכנית עד לאותו לילה לא הרקיע שחקים ,זו באמת
הייתה הפתעה .הפתעה מלהיבה עבורי ,לא עבור המפיקה שקרסה
מעומס הטלפונים.
21
