Page 312 - 23322

‫תמי שמש קריץ‬

‫ברוך בקושי נחלץ מהמשבר הכלכלי לאחר סגירת המסעדה‪,‬‬
‫להפיל את עצמי עליו לא יכולתי‪ ,‬ולעזוב הכול בלי לדעת מה יהיה‬
‫איתי‪ ,‬היה סיכון שעם כל הכבוד לאהבה‪ ,‬התקשיתי לקחת‪ .‬לברוך ולי‬
‫לא היו ילדים משותפים‪ ,‬לא רכוש משותף‪ ,‬לא חסד נעורים‪ ,‬לא עבר‬
‫מוצק להתרפק עליו‪ ,‬ולא עתיד מבטיח‪ .‬הייתה רק אהבה עכשיו‪ ,‬שעוד‬

‫לא עמדה למבחן מגורים משותפים‪.‬‬
‫כשברוך היה בארץ‪ ,‬התייחסתי בסלחנות לכלים שהניח בכיור‬
‫בלי להרטיב‪ ,‬לכביסה הרטובה שנשכחה במכונה לילה שלם‪ ,‬דברים‬
‫שאם אדם היה עושה‪ ,‬הייתי מעירה לו עליהם‪ .‬בדירת מאהבי הפשלתי‬
‫שרוולים בלא טרוניה‪ ,‬כי זה גרם לי להרגיש שאני לא רק דיירת סמויה‪.‬‬
‫שטויות‪ ,‬אז ברוך לא מסודר‪ ,‬אבל מי עוד יכין לי ארוחות טעימות?‬
‫מי עוד יענג את גופי עד שאתפקע? הכול נראה לי קטן מול האהבה‬
‫שהוא הרעיף עליי‪ ,‬אבל מי יודע‪ ,‬אולי בעוד כמה שנים ההרגלים‬
‫המעצבנים של ברוך ייראו לי בלתי נסלחים‪ .‬הרי הדרך הכי בטוחה‬
‫להפסיק לאהוב שיר היא לשים אותו כרינגטון‪ .‬האהבה שלי ושל ברוך‬
‫תישחק ככל אהבה‪ .‬מה שטוב לרומן לא בהכרח יחזיק מעמד בבית‬
‫אחד‪ ,‬ומה שיישאר הוא רק המצוקה‪ ,‬חיים מהיד אל הפה‪ ,‬בלי בית‪,‬‬

‫בלי אחיזה‪" .‬פרשת האי היווני" שלי עלולה להסתיים בכי רע‪.‬‬
‫אמנם תמיד רציתי לחיות בארץ זרה לתקופת־מה‪ ,‬אבל מעולם‬
‫לא חשבתי להעתיק את חיי לניכר בלי לדעת מתי אשוב‪ .‬מינקות‬
‫חונכתי לחשוב שישראל היא המקום היחיד עבורי‪ .‬הכול היה ברור‪:‬‬
‫לא שחור לבן‪ ,‬כי אם כחול לבן‪ .‬כצבעי הדגל הישראלי‪ ,‬לא היווני!‬
‫מה שנותר באפלה הוא השאלה מה עליי לעשות‪ .‬להישאר עם אדם‪,‬‬
‫שאהב אותי בדרכו? או ללכת עם ברוך‪ ,‬שלא הייתי בטוחה באהבתו?‬
‫ללכת בעקבות האהבה ולהיות עם ברוך למרות הקשיים? או להישאר‬

‫עם אדם‪ ,‬למרות שהתשוקה שלי איתו הייתה על הקרשים?‬
‫הזכרתי לעצמי שהתאהבתי בגבר זר בעודי נשואה כי הרגשתי‬
‫בודדה‪ .‬זיכרון הימים שבהם הופקרתי על ידי בעלי לזעם בתי הבכורה‬
‫לא נמוג‪ ,‬גם החסך בחיי חברה משותפים‪ .‬לוותר על ברוך משמעו‬

‫‪312‬‬