Page 95 - 23322
P. 95
12
הטפטוף הקל מאמש הפך לגשם זלעפות .על הסיפון נודע לי שהיציאה
לים שוב נדחתה .נעמי ודבי טרחו על ארוחת הבוקר .לא התחשק לי
לאכול ,אז הודעתי שאני יוצאת לסיבוב .תמיד חושבים שזוכרים להביא
הכול ,מחוט נעל ועד שרוך ,ובסוף מתברר שמשהו חסר :מטרייה .קניתי
אחת בחנות המרינה .יצאתי לכיוון העיירה ושיננתי את הדרך כדי לא
להתברבר בדרך חזרה .מרחוק ראיתי בית קפה בנוי על כלונסאות בים.
צעדתי לעברו .הרוח שברה את אחת מזרועות המטרייה .השלכתי אותה
בחמת זעם והמשכתי לצעוד בגשם .עליתי במדרגות העץ ,ביקשתי
קפוצ'ינו והתיישבתי רטובה באחד השולחנות .עקבתי אחר טיפות
הגשם מנקבות את מי הים .השיחה מאמש לא נתנה לי מנוח.
לא ידעתי מה מציק לי יותר :מחשבות הכפירה בנוגע למחויבות
לבעלי ,או העובדה שהן הציגו אותי באור לא מחמיא .הרגשתי כאילו
נוצר חיץ ביני ובין חבריי .להם קל לדבר על נאמנות לאחר שהשילו
מעליהם את כבלי הנישואים .רק אני נדרשת לפזר את הערפילים סביב
נישואיי .הערפל ,כמה אירוני ,נח כהינומה על פסגות ההרים מול
המרינה ממש באותה השעה .כל כך הרבה שנים חלפו מאז הייתי כלה,
איפה אני ואיפה אותה האישה שחשבה שמרגע שמצאה אהבה הכול
יסתדר לה .מחלון בית הקפה ראיתי את התרנים מזדקרים מהספינות.
לתרנים אין בעיה לזקוף קומה ,כי אין להם מחשבות זימה.
"חיפשנו אותך ,איפה היית?" שאלה נעמי בשובי.
"באחד מבתי הקפה ",השבתי ,ורק אז קלטתי שהסלולר שלי סגור.
95
