Page 98 - 23322
P. 98

‫תמי שמש קריץ‬

‫המשכנו לדבר‪ ,‬לא זוכרת על מה‪ ,‬אולי על הנוף‪ .‬כשהשתררה‬
‫שתיקה‪ ,‬הופתעתי מכך שאני לא נלחצת ואומרת איזו שטות כדי להפר‬
‫את הדממה‪" .‬מחר נלך לשוק‪ ,‬נעשה קניות ונבשל ארוחת ערב על‬
‫היאכטה‪ ,‬מה את אומרת?" תהיתי אם דיבר בלשון רבים כי התכוון‬
‫שאבוא איתו‪ ,‬או שזו סתם צורת ביטוי‪" .‬המטבח ביאכטה מתאים‬

                        ‫לבישול ברמה שאתה מורגל אליה?" שאלתי‪.‬‬
‫"שף שמתלונן על המטבח זה כמו רקדן שאומר שהבמה עקומה‪",‬‬
‫השיב‪" ,‬יהיה בסדר‪ ,‬מה את דואגת? את נראית לי לא רגועה‪ .‬תשתי‬

                        ‫הרבה אוזו‪ .‬היית נורא חמודה אתמול‪ ",‬אמר‪.‬‬
‫"נראה לך?" שאלתי מופתעת‪" ,‬דווקא הרגשתי שיצאתי מין‬

                              ‫מופקרת‪ ,‬שחושבת שזה בסדר לבגוד‪".‬‬
        ‫"את נראית לי רגישה מדי בשביל להיות מופקרת‪ ",‬הגיב‪.‬‬

              ‫"נחמד מצדך להגיד את זה‪ ",‬חייכתי בהכרת תודה‪.‬‬
               ‫"לא באמת‪ ,‬את נראית לי אישה חרסינה‪ ",‬המשיך‪.‬‬

                        ‫"וואו‪ ,‬מאיפה הבאת את זה?" התפעלתי‪.‬‬
‫"שורה משיר‪ ",‬ענה‪'" ,‬ואישה אחת אמרה לה‪ ,‬אבל היא לא הבינה‪,‬‬

                          ‫את לא אישה פלדה‪ ,‬את אישה חרסינה‪"'...‬‬
                             ‫"אה‪ ,‬בטח‪ ,‬מכירה‪ ",‬המשכתי לשיר‪.‬‬
                                                 ‫"את שרה יפה‪".‬‬

‫"תגיד את זה לבנות שלי‪ .‬אחת מהן אמרה לי פעם שכשאני שרה‪,‬‬
              ‫אני משמיעה קולות שרק לווייתנים שומעים‪ ",‬אמרתי‪.‬‬

‫ברוך התגלגל מצחוק‪ ,‬והייתי מרוצה שיצאה לי תשובה מצחיקה‪.‬‬
                                                    ‫"שנחזור?" שאל‪.‬‬

‫חזרנו בשחייה ליאכטה‪ ,‬וכשעלינו לסיפון מצאנו את החברים‬
‫מתלבטים אם להעביר את הלילה במפרץ המבודד או להפליג למעגן‬
‫מסודר‪" .‬אני בעד להישאר‪ ",‬אמרה נעמי‪" ,‬יש לנו מספיק שתייה‬
‫ואוכל‪ ,‬למה לא?" למה? כי החברה שלך פחדנית‪ ,‬זה למה! מה יהיה‬
‫אם יקרה משהו ונצטרך להזעיק עזרה? לא אמרתי דבר‪ ,‬נר ָאה שאיש‬
‫מלבדי אינו מוטרד מכך‪ .‬הוחלט פה אחד‪ ,‬מלבד הפה שלי‪ ,‬להעביר‬

                                ‫‪98‬‬
   93   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103