Page 100 - 23322
P. 100
תמי שמש קריץ
ההזזה השמיעה חריקה שהפרה את דממת הליל .על אחד המושבים
מצאתי צעיף צמר שדבי השאירה ,הצטנפתי בו .שקלתי להעיר אותה,
אבל נזכרתי שאמרה שהיא גמורה מעייפות.
"לא ינום ולא יישן שומר ישראל?" נשמע קולו של ברוך.
"הטלטולים של היאכטה מלחיצים אותי ",עניתי מבוישת.
"אז מה יעזור לך?"
"לקשקש קצת ,לא חשוב על מה ",השבתי.
"אין בעיה ,אני פה ",הבליע פיהוק.
"אני סובלת מקלסטרופוביה קלה עד מתונה ",הסברתי.
"במעליות את עולה?" הוא שאל.
"לחוצה ,אבל עולה ",עניתי.
"ואיך את בטיסות?"
"גם בטיסות אני קצת בסטרס ",הודיתי.
"ויש איזה כדור שאת לוקחת כשזה קורה לך?" בדק.
"כן ",עניתי.
"את רוצה שאביא לך אותו?" הציע.
"כן ",עניתי.
"או־קיי ,איפה הוא נמצא?" שאל.
"בתיק הכחול־לבן שאני מסתובבת איתו ,בכיס עם הרוכסן ...אתה
יודע מה ,אני כבר ארד בעצמי ",אמרתי ופניתי לעבר התא .פישפשתי
בתיק ,מצאתי את הכדור ,וכשעליתי ,ברוך חיכה עם כוס מים" .תשתי",
הורה לי" ,ייקח זמן עד שהכדור ישפיע ,ואני פה עד אז".
"סליחה שאני נופלת עליך ככה ,אני מקווה שאני לא מדאיגה
אותך ",אמרתי.
"אנחנו דקה מהיבשה ,שחינו אליה אחר הצהריים ,זוכרת?" ניסה
להרגיע אותי.
"אתה צודק ,הפחד שלי לא רציונלי ",נאלצתי להודות.
"תדמייני שעולה על הסיפון בתולת ים ,חצייה דג ,חצייה אישה"...
ניסה את שיטת הדמיון המודרך.
100
