Page 17 - Step and repeat document 1
P. 17
לעשות פרצופים ׀ 17
"זאת ניו יורק ,מר הילדי?" שאל מישהו מהשורה הראשונה.
"היי ,נודסן לא בניו יורק?"
"זה מרכז הסחר העולמי ",אמר מר הילדי.
"זה לא היה מטוס נוסעים ,לא אכפת לי מה הם אומרים".
"תראו! הנה עוד אחד!"
"עוד מטוס?"
הכיתה כולה השתנקה בתדהמה.
"מה לעזא "...קולו של ביילי גווע ופרן כיסתה את פיה בידה,
כשכולם צפו במטוס נוסף מתרסק אל תוך צידו של המגדל השני,
המגדל שלא עלה עדיין באש.
מגישי החדשות הגיבו כמו התלמידים בכיתה — המומים,
מבולבלים ,מגמגמים מרוב ייאוש ,בלי למצוא משהו חכם להגיד
כשצפו באימה גוברת ,במה שללא ספק לא היה תאונה.
באותו יום לא ניתנה מטלה בחשבון דיפרנציאלי .במקום זאת,
כיתת המתמטיקה של מר הילדי צפתה בהיסטוריה בהתהוותה .מר
הילדי סבר שתלמידי י"ב בוגרים דיים כדי לראות את התמונות
ולשמוע את הפרשנויות של הכתבים.
מר הילדי היה איש צבא משוחרר ,זקן ,מוייטנאם ,הוא לא ָּבַרר
מילים ,והוא לא סבל פוליטיקה .הוא צפה עם תלמידיו ,ראה את
אמריקה מותקפת ,ולא הניד עפעף .אבל בתוכו הוא רעד .הוא ידע,
אולי טוב יותר מכל אחד אחר ,מה יהיה המחיר .המחיר יהיה חייהם
של אנשים צעירים .תהיה מלחמה .אין סיכוי שלא תהיה אחרי דבר
כזה .אין סיכוי.
"נודסן לא בניו יורק?" מישהו שאל" .הוא אמר שהמשפחה שלו
מתכוונת לנסוע לפסל החירות ולעוד כל מיני מקומות ".לנדון נודסן
היה סגן־הנשיא של מועצת התלמידים ,חבר בקבוצת הפוטבול ,תלמיד
אהוב ומוכר בכל רחבי בית הספר.
"ברוזי ,אמא שלך גרה בניו יורק ,נכון?" גרנט שאל פתאום ,עיניו
מתרחבות כשפתאום קלט.
עיניו של אמברוז התקבעו על הטלוויזיה ,פניו מאובנות .הוא הנהן
