Page 423 - 5

‫‪‡Ù˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קלב‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫דמייתי משבת קל"ה ומחולי אי לה מוב ‪,‬‬ ‫הש"ס היו קוברי בארו כמ"ש והוכיח כ"מ פ"ד‬
‫דפשיטא דמותר להתאבל מ הדי ‪ ,‬אלא כדי שלא‬ ‫מאבל )ה"ד(‚‪ ,‬ואפ"ה הקפידו על הפסק דפשוט הוא‬
‫יבוא אד להתיר העגונה עפ"י עדות זו אסרוהו‬ ‫דהע נרקב ומתערבי זע"ז‪ ,‬ויש עיו קצת במ"ק‬
‫להתאבל‪ ,‬ומי יבוא אחרי הריב"ש )סי' תק"ח( שהביא‬ ‫כ"ה ע"א בעובדא דרב הונא דעיילוה למערתא דר'‬
‫הרב"י והרמ"א את אשר כבר עשוהו‪ ,‬ובאמת בכא‬ ‫חיי' יע"ש‪ ,‬ואי למדי מקבורת צדיקי ‪ .‬ובלאה"נ‬
‫נמצא אח אחד מהנהרגי ומחיתי בו מבלי להתאבל‬ ‫י"ל ואולי יש להמלי ולומר דכל הני מילי לא‬
‫עד שנשמע מה נעשה בהיתר הנשי ‪ ,‬ואח"כ ביו‬ ‫נאמרו אלא במתי על מטת אבל לא בנהרגי‬
‫שלאחריו בא לכא כתב מכ' אלחנ וש מבואר‬ ‫כמ"ש תוס' בנזיר ס"ה ע"א ד"ה פרט להרוג דהלכה‬
‫שמתאבלי בקאבערסדאר ‪ ,‬ואז אמרתי על אגרת‬ ‫למשה מסיני היא שאי לו תפוסה ולא שכונת‬
‫כזאת ראוי להתיר העגונה ומסתמא פשיט ליה להרב‬ ‫קברות‪ ,‬וס"ל למעלתו דה"ה שקוברי ב' זה אצל זה‪,‬‬
‫דש שמותרות‪ ,‬ע"כ הרשיתי להאח להתאבל שארית‬ ‫וא"א לומר ולחשוב דבר זה כלל ללמוד עני מעני‬
‫היו ההוא‪ ,‬ואמרתי מ"מ הואיל והדבר תמוה בעיני‬ ‫מהל"מ‪ ,‬כללו של דבר חוששני לו מחטאת בדבר זה‪.‬‬
‫אי אפשר שאחר ג' ימי להריגת יהי' ההיתר כל‬
‫כ פשוט ואע"פי שהרב מופלא מ"מ אי אפשר בלי‬ ‫]‪[¯·˜ ÈÂ Ù‬‬
‫דבוק חבירי וקבו לומדי ואי אפשר שהתיר‬
‫הנשי מיד בת יומ ע"כ אני מסופק אי לסמו‬ ‫‪ ̇Â‬הי' אפשר עדיי לעשות מחיצה מפסקת בי‬
‫אדיסקיי' וצויתי שעכ"פ ביו השני יזוז האבל מתו‬
‫קהלתי כדי שלא יצא הקול שאני הרשיתי להתאבל‪.‬‬ ‫הקברי מתחתית הקבר עד למעלה ובאופ‬
‫שלא להניע המתי ח"ו ושלא לנוול כלל הי' טוב‪,‬‬
‫‪ ‡Â· Â‬אל הרביעית‪ ,‬בעני היתר נשי ההרוגי האלו‪.‬‬ ‫אבל זולת זה לא ידעתי א מותר דבתשו' שהביא‬
‫‡‪ ȷ‰‬ידידי העני חמור ואני היו סמכוני‬ ‫הטור סי' שס"ג לא התיר לפנות אלא משו כפרה‪,‬‬
‫או משו א"י או קברת אבותיו או בקוברו ע"מ‬
‫באשישות כי בעו"ה אני חולי אברי‬ ‫לפנותו‪ ,‬והכא לא ידענא אי נדמהו למשו כפרה‬
‫ופצוע חבורות וביו א' אי"ה דעתי לעסוק ברפואות‬ ‫ומותר לפנותו‪ ,‬או משו כבוד ואסור לפנותו‪ ,‬והדבר‬
‫למשו על גופי איזה פיזיקיטאריע עפ"י הרופא‬ ‫מסופק ומי שדעתו רחבה יותר יפסוק הדי ‪ ,‬וכל זמ‬
‫המומחה ואז לא אוכל לכתוב ויאוחר דבר‪ ,‬וע"כ‬ ‫שלא נפסק שב ואל תעשה עדי ‪ .‬ומ"מ ראוי לבקש‬
‫אמרתי בחפזי המחשבה מעיינת והיד כותבת‪ ,‬ובחיי‬
‫כי לא עיינתי אפילו בספר בית שמואל רק מה‬ ‫מה מטו בעשרה‪.‬‬
‫שאצטר לסיי הסעיפי ‪ ,‬ע"כ לא יסמו עלי כלל‬
‫עד שיציע דברי לפני הרב המאה"ג דק"ק פלונית‪,‬‬ ‫‪ ˘ÈÂ‬להביא ראי' לדברי ר' האי משאול המל שנקבר‬
‫וא ישרו הדברי ג בעיניו אזי יכול לסמו עליה‬
‫ולא זולת זה‪ ,‬ובי כ יסירו האבלי ומכ"ש הנשי‬ ‫ביבש גלעד שלא ע"מ לפנותו ואפ"ה פינהו‬
‫צעיפי האבלות מעליה והבני לא יאמרו קדיש‬ ‫דהע"ה לקברו בקבר קיש אביו כבשמואל ב' כ"א )פ'‬
‫בב"הכ הקדושה כלל‪ ,‬וא ירצה מעלתו נ"י יקבו‬ ‫יא יד(‪ ,‬ומכ"ש דמשו כפרה דשרי לפנותו וה"ה‬
‫מני בביתו וילמוד שו דבר ויאמרו ש קדיש‬ ‫לקוברו בא"י דוכפר אדמתו עמו כתיב‪ ,‬ויראה דכל‬
‫דרבנ שזה רגילי לומר אפי' מי שיש לו אב וא ‪,‬‬ ‫שלא נתכפר לשאול עו הגבעוני לא זכה להקבר‬
‫וכל זה אני אומר הכא הואיל שכבר התחילו לומר‬ ‫בקבר אביו‪ ,‬ויעיי' ביבמות ע"ח ע"ב אשר משפטו‬
‫קדיש קשה לי להפסיק ואיכא גמילות חסד ע‬
‫המתי ‪ ,‬אבל בעלמא כה"ג פשיטא שאפי' קדיש‬ ‫ש פעלו יע"ש‪.‬‬

‫דרבנ לא יאמרו‪.‬‬ ‫]‡‪[˙Ó˘ „"È· ¯˙‰ È ÙÏ ˙ÂÏ·‡ ÔÈ‬‬

‫‪ ‰ ‰Â‬א נעיי בכל הסברות שהביא מעלתו‬ ‫‪ ,˙È˘ÈÏ˘‰Â‬במה שהניח הנשי והבני להתאבל‬

‫בשריותא דהני נשי לכאורה נ"ל דכל‬ ‫ומתנצל שנתפתה לדברי אנשי העול‬
‫מאפס ותוהו נחשבו וכחירגא דיומא דלא שמיה‪.‬‬ ‫שהי' כמשחק בעיניה ‪ ,‬תמהתי עליו ג בזה ששמע‬
‫לקול ולא לדברי רמ"א )סי' יז ס"ה(‪ ,‬וכל ראיותיו‬

‫‚‪˙˘¯Ù ˘È¯ Ô"·Ó¯ 'Ú .ı¯‡Ï ·Â˜  ¯‡ ‡‰È˘ ‰Âˆ È·¯˘ „"‰ ˘È¯ ÌȇÏ΄ ‡¯˙· ˜¯Ù ÈÓÏ˘Â¯ÈÓ ‡ ,‰Î ˜"ÂÓÓ ÔÎ ‡È·‰ Ì˘ Ó"ÒΉ .‬‬
‫‪.‰¯˘ ÈÈÁ‬‬