Page 243 - 10422
P. 243
בת המעמקים
הייחודיים של כל אחד ,דאגת שלא נרצח אחד את השני .את
נתת לנו תחושת מטרה כשהתפרקנו .זה לא קשור לדנ"א שלך.
זה קשור בך .אני שמח שאת המפקדת".
אני מתארת לעצמי שהאוזניים שלי אדומות כמו אלה של
לי־אן ,ולא כי אני עומדת לשקר .קשה לי עם מחמאות .אני
נוטה להניח שזה שנתן אותן בסך הכול מנסה להיות נחמד אליי
או לא לפגוע .אבל ג'ם לא כזה .הוא תמיד מדבר בצורה ישירה.
והשבחים האלה שלא ציפיתי להם הם כמו אגרוף בבטן" .טוב...
תודה רבה".
פרנקלין משתעל מהפתח" .לא התכוונתי לצותת ,אבל
ג'מניי צודק .עכשיו אם תסלחו לי ,אני צריך להחליף למטופל
שלי קתטר ,אז אלא אם אתם רוצים להישאר ולעזור"...
פרנקלין יודע לפנות חדר .אני חוזרת לחדר האוכל כשג'ם
ממש מאחוריי ,וזאת הפעם הראשונה שאני שמחה שהוא שם.
243
