Page 351 - 10422
P. 351
בת המעמקים
"שנמשה את הצוות?" ג'ם שואל.
אני רועדת כולי מזעם ומאדרנלין .חלק ממני רוצה לחלץ
את אחי מקופסת הנעליים המחומשת הזאת רק כדי להכניס
לו ברכייה .הוא לא לבש חליפת צלילה כשראיתי אותו מבעד
לחלון הצוללת .ייקח לו ולצוות ההשתלטות שלו זמן לתקן
את הצוללת או ללבוש חליפות ולנטוש אותה ,אבל אני בטוחה
שהם ישרדוֶ .דב אדם רב־תושייה.
"בני הערובה יותר חשובים ",אני אומרת" .ממשיכים הלאה".
אנחנו חוצים את המערה באמצעות מגפי הסילון שלנו
ומעלים בדרכנו עננים של פלנקטון זרחני .כשעמודי המזח
נגלים לעין ,אש מומטרת עלינו מלמעלה ,והקליעים מעלים
במים עננים לבנים בצורת משפכים עד שצפיפות המים והגרר
עוצרים אותם.
בעומק חמישה מטרים אנחנו מוגנים פחות או יותר מכל סוג
של תחמושת קונבנציונלית שיירו עלינו מהמזח .אבל אנחנו
גם לא יכולים לירות עליהם .מכון לנד יודעים את זה .הם רק
שידרו לנו מסר .אנחנו כאן ,אנחנו יודעים שאתם שם ,ואם
תנסו לעלות ,הלך עליכם.
"מתחת למזח ",אני מציעה" .נעלה מאחוריהם".
"קיבלתי ",ג'ם אומר.
אבל מכון לנד חוסך לנו את הטרחה .נראה שהם מרגישים
כמו ילדים בבוקר חג המולד .אנחנו המתנות שלהם ,והם רוצים
לפתוח אותנו ברגע זה .מטח הקליעים פוסק .שני צוללנים
קופצים למים עם הרגליים למטה ,ממש מעלינו ,ואופפים אותנו
בטורנדו של בועות.
351
