Page 354 - 10422
P. 354
ריק ריירדן
אני מספיקה לקלוט רק עיניים כחולות ושיער שחור
מתנחשל סביב הפרצוף ,לפני שהוא נעלם כאילו מישהו תלש
אותו מהמציאות .כתם כסוף גדול מוטח בו בעוצמה כזאת,
שנדמה שהוא מוקפץ למרחק עשרים מטרים כהרף עין.
סוקרטס הצטרף לשיחה.
והוא הביא איתו חברים .בזמן שהוא נוגח בצוללן כחול
העיניים ומכניע אותו ,שלושה דולפינים מקומיים מסתערים על
הבחור השני ,שבחר את הרגע הלא נכון לחזור .זאת בוודאי
חוויה מבעיתה ,כששלושה יונקים ימיים גדולים תוקפים אותך
בו־זמנית .הדולפינים מקדמים את פניו לשכונה בחבטות זנב
מתוזמרות.
הקול של ג'ם מדבר בתוך הקסדה שלי" .אני מת על
הדולפינים האלה".
"אין כמו דולפינים ",אני מאשרת" .הרבה יותר מוצלחים
מכרישים".
"בואי לא ניסחף".
אני צוחקת ,ומחטים לוהטות דוקרות בצד הגוף שלי.
"נפצעת ",ג'ם מציין.
"אני בסדר".
"ענן הדם שעולה מהחליפה שלך טוען אחרת".
"אל תדאג .אנחנו חייבים להמשיך לזוז ".אני מסמנת
לסוקרטס "תודה רבה" זריז בשפת הסימנים .אני לא יודעת אם
הוא הבחין ,כי הוא עדיין משחק בצעצוע האמבטיה החדש שלו.
ג'ם ואני ממהרים אל אחורי המזח .אנחנו מגיחים מהמים
בזהירות ומסתכלים למעלה ,אבל עד כמה שאפשר לראות ,אין
אף יריב נוסף שממתין לנו .נראה שאפילו רחפני השפירית נטשו
את המערה .אני מקווה שהם נמלטו ולא נלכדו או הושמדו.
ג'ם שולף את אקדח הליידן שלו .הוא מחפה עליי בזמן
354
