Page 349 - 10422
P. 349
בת המעמקים
"היה להם שבוע להקים הגנות חדשות ",ג'ם אומר בקול
מהורהר" .יכולים להיות מוקשי מגע במנהרה .לייזרים".
"אולי ",אני אומרת" .אבל במהירות ש ֶדב התקדם במנהרה —"
"כן ",ג'ם מסכיםֶ " .דב נוטה לבחור בפתרונות התקפיים.
בואי נפקח עיניים ליתר ביטחון".
אני מעיפה בו מבט .שכחתי ש ֶדב היה קפטן הבית של ג'ם.
סביר להניח שבמהלך השנתיים האחרונות ג'ם בילה יותר זמן
ממני עם ֶדב.
במורד צד הפנים של ג'ם טפטוף הדם התייבש בדוגמה
נחשית מאיימת .בבוהק הקל של קסדת האקווריום שלו
ההבעה שלו מזכירה לי פסל ארד של שיווה שאבא שלי
נהג להחזיק על המזבח המשפחתי :ש ֵלו ודרוך ,מוכן להכות
ברשעים בכל אמצעי שיידרש .אולי בכל זאת יש דמיון
מסוים בין ג'םֶ ,דב וד"ר יואט — לכולם יש הילה של פראות
חבויה.
"כשנגיע לשם ",אני אומרת" ,העדיפות הראשונה שלנו היא
להציל את בני הערובה".
"אם הם בחיים".
"הם יהיו בחיים ".אני מכריחה את עצמי להאמין בזה.
"אחרת ֶדב לא היה ממהר בחזרה לבסיס .אנחנו נעשה כל מה
שצריך כדי לשחרר אותם ,אבל לא נשתמש בכוח קטלני אלא
אם כן לא תהיה ברירה".
ג'ם עושה פרצוף" .תגדירי 'לא תהיה ברירה'".
"ג'ם"...
"אני צוחק .בערך".
אנחנו צוללים אל פי המערה.
הלוואי שהיה לי זמן ליהנות מהשליטה בצוללת האישית.
ההרפתקאות שהייתי יכולה לעבור בה! אני תוהה מה יחשוב
349
