Page 96 - 10422
P. 96
13
בדרך אני תופסת את נליניה וגוררת אותה איתי.
אני צריכה חברה לצדי ,גם אם היא תיאלץ לשהות בחברת
ג'ם לפרק זמן מסוים .אני עדיין נסערת מ ...טוב ,מהכול.
האזהרות של כיילב לא מצאו חן בעיניי .אני לא מבינה למה
ד"ר יואט חושב שאני זאת שצריכה להחליט על המסלול שלנו.
למה הוא לא מפסיק לסמן אותי ככה? הוא זה שיודע את כל
הסודות .ואני עדיין לא בטוחה שאני סומכת על ג'מניי טוויין
שישמור עליי.
בקצה המסדרון יואט פותח את הדלת של מגורי הקפטן.
מעולם לא נכנסתי לשם .המקום ענקי :מיטה בגודל מלא בצמוד
לקיר השמאלי ,חלונות שמשקיפים על החרטום ,שולחן ישיבות
גדול ,ובצד ימין...
אני מתנשפת" .סוקרטס!"
כל הצד הימני של החדר הוא מכל מי־מלח פתוח .אורכו
של קיר הזכוכית האקרילית כארבעה מטרים וגובהו מטר
וחצי ,והחלק העליון שלו מתעקל פנימה כדי למנוע מהמים
להתיז כשהספינה זזה .המכל לא גדול מספיק כדי להיות
מגורי הקבע של הדולפין ,אבל יש לו מספיק מקום להשפריץ
96
