Page 98 - 10422
P. 98
ריק ריירדן
מסולסל .שושנת הרוחות צבועה להפליא .מפלצות ים מצוירות
מתפתלות בפינות.
אבל המפה עשויה חומר שמעולם לא ראיתי .היא אפורה
בהירה ,כמעט שקופה ,וחלקה לחלוטין כאילו מעולם לא
קופלה .הדיו מנצנצת .כשמסתכלים מהצד ,נדמה שכל
הסימונים נעלמים .אני לא רוצה לחשוב על זה בגלל הנוכחות
של סוקרטס ,אבל המפה מזכירה לי עור דולפין .אולי כמו
הסידן הפחמתי של קליעי הליידן ,גם החומר הזה "הופרש"
אורגנית באיזו מעבדה.
אה ,נהדר .המחשבות שלי מסתחררות במורד מאורת הארנב
של הטכנולוגיה האלטרנטיבית.
על המפה נחה מעין משקולת ניירות נחושתית בצורת כיפה.
לפחות בעולם הרגיל זאת היתה משקולת ניירות .על פני השטח
המעוקלים שלה שזורים חוטי תיל בדוגמה מורכבת .בפסגתה
יש שקע עגול וחלק .היא נראית כמו עין של רובוט סטימפאנקי.
אני ממש מקווה שהיא לא תיפקח ותסתכל עליי.
יואט מתיישב בכבדות בכיסא בצד השני של השולחן .הוא
מנגב את המצח בממחטה .אני נזכרת במה שאסטר אמרה
סוכרת .מחלת רקע .יואט מעולם לא היה המורה האהוב עליי.
אני לא בוטחת בו .ובכל זאת ,אני חוששת לבריאותו .הוא
המבוגר היחיד בחדר ,והיחיד שאולי יוכל לספק לי תשובות.
נליניה עומדת מימיני ,ג'ם משמאלי .הם מקפידים לא
להסתכל זה על זה .סוקרטס מפטפט ומתיז מים במכל שלו.
יואט לוקח את משקולת הניירות .הוא רוכן מעבר לשולחן
ומניח אותה במרכז המפה ,כאילו משווה את ההימור שלי
במשחק פוקר.
"אני לא אבקש ממך לעשות את זה עד שתרגישי בנוח ",הוא
אומר" .אבל זאת הדרך היחידה להתקדם".
98
