Page 99 - 10422
P. 99

‫בת המעמקים‬

          ‫אני בוחנת טוב יותר את החפץ‪ .‬השקע למעלה‪...‬‬
‫"זה קורא טביעת אצבע‪ ",‬אני מנחשת‪" .‬אני מצמידה אליו‬

              ‫אגודל ואז‪ ...‬מה? הוא מראה לנו מיקום במפה?"‬
‫יואט מחייך חיוך קלוש‪" .‬למעשה‪ ,‬זה קורא גנטי‪ .‬הוא‬
‫מכוונן לדנ"א של המשפחה שלך‪ .‬אבל כן‪ ,‬הסקת נכון מה‬

                                                ‫המטרה שלו‪".‬‬
‫אני מתחילה להסיק גם מה המטרה שלי — למה יואט וכיילב‬
‫סאות' דיברו עליי שניהם כמו על סחורה‪ .‬אני מצרפת את כל‬
‫השברים של היום הנורא הזה‪ ,‬והתוצאה לא מוצאת חן בעיניי‪.‬‬
‫אני מנסה להתנהל בשולי השאלה האמיתית שלי‪" .‬אז ז'ול‬

               ‫ורן‪ ...‬אתה אומר שהוא ראיין אנשים אמיתיים‪".‬‬
‫יואט מהנהן‪'" .‬עשרים אלף מיל מתחת למים'‪' .‬אי התעלומות'‪.‬‬

          ‫הכתבים המכוננים מבוססים על אירועים אמיתיים‪".‬‬
‫משקולת הולכת וצומחת לי בבטן‪" .‬הכתבים המכוננים‪...‬‬

                           ‫אתה גורם להם להישמע קדושים‪".‬‬
‫"ממש לא‪ ",‬יואט אומר בבוז‪" .‬אלה עיבודים סיפוריים‪.‬‬
‫ייצוג לא מדויק‪ .‬אבל בבסיסם הם מכילים אמיתות‪ .‬נד לנד היה‬
‫ִצלצלן קנדי מומחה אמיתי‪ .‬פרופסור ְּפייר ארונקס היה ביולוג‬

                                                  ‫ימי צרפתי‪".‬‬
                      ‫"נד לנד‪ ...‬מכון לנד‪ ",‬נליניה אומרת‪.‬‬
          ‫"וארונקס‪ ",‬מצטרף ג'ם‪" .‬זה השם של הצוללת‪".‬‬
‫יואט שותק די זמן לטפוח בכל אחד מקצות אצבעותיו על‬
‫המפה‪" .‬כן‪ .‬לנד וארונקס‪ ,‬עם ק ֹו ְנ ֵסיי‪ ,‬המשרת של הפרופסור‪,‬‬
‫היו הניצולים היחידים ממשלחת ימית שנגזר גורלה‪ .‬בשנות‬
‫השישים של המאה התשע־עשרה הם הצטרפו לחיפוש אחר‬
‫מפלצת ים לכאורה‪ ...‬יצור שהטביע ספינות בכל רחבי העולם‪.‬‬
‫ספינת המחקר שלהם‪ ,‬האברהם לינקולן‪ ,‬נעלמה אי־שם‬
‫באוקיינוס השקט‪ .‬יותר משנה אחר כך לנד‪ ,‬ארונקס וקונסיי‬

‫‪99‬‬
   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104