Page 101 - 10422
P. 101

‫בת המעמקים‬

                              ‫"נכון מאוד‪ ,‬מיס דה סילבה‪".‬‬
       ‫"ואנחנו לא מדברים על הדג המצויר‪ ",‬היא מוסיפה‪.‬‬

                             ‫מישהו היה חייב לומר את זה‪.‬‬
‫יואט משפשף את הפנים‪" .‬לא‪ ,‬מיס דה סילבה‪ .‬הטיפוס‬
‫המרכזי לא היה דג מצויר‪ .‬הוא גם לא היה הדמות הבדיונית‬
‫מהספרים של ז'ול ורן‪ ,‬שעל שמה נקרא הדג‪ .‬קפטן נמו היה‬
‫אדם אמיתי בן המאה התשע־עשרה — גאון שהקדים את זמנו‬
‫בדורות רבים בהמצאת טכנולוגיות ימיות‪ .‬הפיתוחים רבי־‬
‫העוצמה ביותר כווננו לכימיית הגוף של נמו עצמו‪ ...‬למה‬
‫שהיום אנחנו מכנים דנ"א‪ .‬הוא והצאצאים שלו היו היחידים‬

          ‫שיכלו להפעיל את ההמצאות הגדולות ביותר שלו‪".‬‬
‫אוקיי‪ ,‬מספיק‪ .‬אני מתיישבת‪ .‬אני לא סומכת על הרגליים‬

                                   ‫שלי שימשיכו לשאת אותי‪.‬‬
     ‫"אסטר היא צאצאית של סיירוס הרדינג‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
‫יואט נועץ בי מבט ומחכה‪ .‬ההבעה שלו היא תערובת של‬
‫אהדה עם עניין אנליטי קר‪ ,‬כמו שוטר בחדר מתים בתוכנית‬
‫טלוויזיה‪ ,‬שעומד להציג את קורבן הרצח בפני קרוב משפחה‬

                                             ‫כדי שיזהה אותו‪.‬‬
‫"וקפטן נמו‪ "...‬אני אומרת‪" .‬זה לא היה השם האמיתי שלו‪.‬‬

          ‫קראו לו הנסיך דקר‪ .‬בן אצולה הודי‪ .‬מ ּב ּו ְנ ֶד ְל ְק ַה ְנד‪".‬‬
‫"כן‪ ,‬מיס דקר‪ ",‬יואט מאשר‪" .‬נכון להיום‪ ,‬את הצאצאית‬
‫הישירה היחידה שלו שעדיין בחיים‪ .‬ולכן את‪ ,‬במלוא מובן‬

                        ‫המילים‪ ,‬האדם החשוב ביותר בעולם‪".‬‬

‫‪101‬‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106