Page 97 - 10422
P. 97
בת המעמקים
מים ,להסתובב ולצוף בנוחות .מתחת למים ,משני העברים,
יש כנפות מתכת שמזכירות לי דלתות חתולים ענקיות.
אני לא ממש מבינה איך המכל בנוי ,אבל המעברים האלה
מובילים כנראה לים הפתוח ומאפשרים לסוקרטס לבוא וללכת
כרצונו.
סוקרטס מציץ מעל שולי הזכוכית ,ונמצא עכשיו בגובה
העיניים שלי .הוא מפטפט בעליזות .אני מחבקת אותו ומדביקה
נשיקה היישר לחרטום שלו .אני קולטת שאני מחייכת בפעם
הראשונה מאז השמדת בית הספר.
"אני לא מבינה ",אני אומרת" .איך מצאת אותנו בכלל?"
יואט עונה במקומו" .החבר שלך מכיר את הספינה הזאת
היטב .האקדמיה טיפחה את קשרי הידידות עם רבים מבני
המשפחה שלו במהלך השנים .סוקרטס ,ככה קראת לו?"
"אני ...כן ".עמדתי להסביר ש ֶדב ואני צללנו עם סוקרטס
בכל בוקר ,אבל להיזכר בטקס הזה שלנו זה כמו ללכת יחפה
על שברי זכוכית.
"שם הולם ",יואט אומר" .טוב ,סוקרטס יודע שתמיד יהיה
לו מעגן על סיפון הווארונה אם ירצה להצטרף אלינו .עכשיו
בואי לפה ,מיס דקר .תסתכלי על זה".
שוב המיס הזה .ככה הם שוחקים אותך :הם ממשיכים עם
אותן "טעויות בתום לב" ,בתקווה שבסופו של דבר יימאס לך
לתקן אותם.
"נאמנה ",אני רוטנת ,אבל תשומת הלב של יואט כבר
ממוקדת בשולחן הישיבות ,שאליו הלכו ג'ם ונליניה.
כנראה הנוכחות של דולפינן בחדר לא מרשימה אותם .אני
הולכת באי־רצון להצטרף אל בני האדם.
על השולחן פרושה מפה ימית של האוקיינוס השקט.
מבחינות מסוימות יש בה משהו מיושן .השמות כתובים בכתב
97
