Page 113 - haFETS-2
P. 113
dr ` llk rxd oeyl zekldחיי חפ
miigd xewn
ַ .aה ָ או ֶזה ֶ ָ ַת ְבנ ה א ַמה ֶ ְ ָת ַב ַה ָרה ְ ֵפר ְמי ָחד
ְל ִא ר ֶזה ֶ ל ָל ָהָרע ְר ִכיל תֲ ,א ָבל ְ ָלאו ָה ִכי ) ְ ֹלא ָ (
miig min x`a
גדול מזה עד מאוד והוא בכלל לאו זה) ,דברי כ"ד ט( ד"זכור את אשר עשה ה'
והוא המספר בגנות חבירו א על פי אלקי למרי " ,שהוא כדי שנזהר מלשו
שאומר אמת' וכו' .וא דבכתובות )מ"ו (.הרע ,כדאיתא בספרי ,כמו שביארנו לעיל
לא נזכר רק דהוא אזהרה ל'מוציא ש בפתיחה )עשי א'( .או סובר כפירוש רש"י
רע' ,שהוא חמור מכל ,מפני שהוא דבר בחומש )ויקרא י"ט ט"ז( ,דהרוכל מקרי מי
שקר ,מכל מקו אי כונת הגמרא להוציא שהול לבית רעהו לרגל אולי יראה או
סת לשו הרע ורכילות שהוא אפילו על ישמע דבר רע ויספר בשוק ,והנה כלל
אמת מכלל זה ,שהרי בסנהדרי )כ"ט (.הרוכל והמספר לשו הרע ביחד במילת
במשנה אמרו' :מני לדיי וכו' שלא יאמר 'רוכל'.
zpeekeהתורת כהני במה שאמר: אני מזכה וכו' ,תלמוד לומר "לא תל
'שמטעי דבר מזה לזה' ,היינו רכיל בעמי "'.
מאיש זה לאיש אחר ,ולא כמו לפירוש
הרמב" דכוונת התורת כהני היינו `xtqaeפרשת קדושי )פ"ד( ובירושלמי
שמטעי למי שדיבר המדבר עליו מתחלה, פרק א' דפאה הלכה א' איתא
בהדיא הלאו על לשו הרע ורכילות ממש,
דהיינו רכילות. שהוא כרוכל שמטעי דברי מזה לזה,
ועיי בחלק ב' כלל א' בבאר מי חיי
] :d"dbdולפירוש זה צרי לומר מה שפרט סעי קט ח' ,רק דכוונת הגמרא בכתובות
התורה לאו על רוכל ,ולא סמכה הוא במכל שכ ,ד'מוציא ש רע' מכלל
)להראב"ד שסובר דרכילות חמור מלשו
לאו זה לא נפקא.
) .dfe (cכ כתב הרמב" ש ,וכוונתו הרע( במכל שכ על לאו ד"לא תשיא"
דכל שכ הוא ,כיו שמבזהו בסיפור וכנ"ל ,משו דהתורה רצתה להשמיענו
זה .ולהראב"ד בהשגות שסובר דרכילות לאו מיוחד לאיסור לשו הרע ורכילות,
חמור מלשו הרע ,נוכל לומר דלדידיה ונפקא מינה שיהא חייב מלקות במוציא
נפקא ליה לשו הרע מקרא ד"לא תשא" ש רע ,כמו שאמרו בכתובות )מ"ו (.ד"לא
)שמות כ"ג א'( ,קרי ביה לא תשיא ,אזהרה תשא שמע שוא" כולל נמי עני אחר ,כמו
למספר לשו הרע ,כמו שאמרו בפסחי דאיתא בשבועות ל"א .בגמרא עיי ש ,
)קי"ח .(.וג מקרא )דברי כ"ז כ"ד( ד"ארור וכמו שכתבנו לעיל בפתיחה בלאוי אות
מכה רעהו בסתר" ,שהוא קאי על לשו ב' .או אפשר דהתורה רצתה להשמיענו
הרע ,כמו דפירש רש"י בחומש .ומקרא שיש לו איסור משעת הילוכו שהקדי
