Page 188 - haFETS-2
P. 188

‫‪ c llk rxd oeyl zekld‬חיי‬                ‫‪ pw‬חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫ְ ַה ְצֵנ ַע ְלַר ְל ִאי ס ד ‪ִ ,‬א ֵיַדע ִ י ַיֲא ִמי ְ ָבָריו )כח( ְ ִד ְבֵרי‬
‫ְ ֵני ֵעִדי ‪ ,‬מ ָ ר ְלַר ִל ְ ֹנא א ת ֲעב ר ֶזה ְל ִה ְתַר ֵחק ֵמ ֶח ְבָרת ‪,‬‬
‫ַעד ֲא ֶ ר ִיָ ַדע ל ֶ ָ ב ִמַ ְר ָהָר ָעה‪ֲ ,‬א ָבל ָאס ר ְלַר ְל ַס ֵ ר‬
‫ָ ָבר ֶזה ַלֲא ֵחִרי ‪ָ ְ ,‬לא ֲעִדי ֵמ ִא ָר ָאה ְ ַע ְצמ ‪ְ ,‬כמ ֶ ָ ַת ְבנ‬

                        ‫ְל ֵעיל ְ ָס ִעי ד'‪.‬‬

 ‫‪ְ .e‬וִנְר ֶאה ִלי ע ד‪ִ ְ ,‬אי ֲא ֶ ר ִמ ְ ָ ט ִל ְ נ ת ְ ִאַ ְל ‪ַ ְ ,‬א ִא‬
‫ַר ֵאיֶנ ָצנ ַע ָ ל ָ ‪ְ ,‬ו ֶא ְפ ָ ר ֶ ִ ְתַוַ ע ִמ ֶ ֶל ָהמ ‪ֲ ,‬א ָבל‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫)‪ .micr ipy ixack (gk‬מקורו‪ ,‬מהא סוד וצנוע‪ ,‬אשר לא יספר ליתר ההמו ‪,‬‬

‫דפסחי הנ"ל 'מהו למימרא ליה לרבו רק ישנא אותו לעת עתה וירחק מחברתו‪,‬‬

‫למישנא ליה‪ ,‬אמר ליה אי מהימ ליה עד שיודע לו ששב מדרכו הרעה‪ ,‬לא כ‬

‫לרבו כבי תרי לימא ליה‪ ,‬ואי לא‪ ,‬לא א יספר ליתר ההמו ‪ ,‬יתפרס לעיניה‬

‫לגנאי ולבזיו לעד‪ ,‬א אחר שישוב לה'‬       ‫לימא ליה'‪.‬‬

‫וינח על רעתו ונסלח לו‪ .‬אבל א יספר‬       ‫‪ wcwce‬רבינו יונה בדבריו 'כשני עדי '‪,‬‬
‫לחכ צנוע הנ"ל‪ ,‬א יודע לו ששב מדרכו‬      ‫משו דקשה ליה‪ ,‬הא לשו הרע‬
‫הרעה‪ ,‬יאהבהו ולא יזכור לו עונותיו‬        ‫אסור לקבל ולהחליט אפילו משני‬
‫הראשוני ‪ .‬וכל דברינו תמצא בדברי רבינו‬   ‫ויותר‪ ,‬וכמו שנביא א ירצה הש לקמ‬
‫יונה כשתדקדק בו‪ .‬וכ מוכח מלשו‬            ‫בכלל זה )במ"ח סק"ל ד"ה ודע(‪ ,‬והאי‬
‫הגמרא דפסחי הנ"ל‪ ,‬דקאמר 'מהו‬            ‫מתיר הגמרא לרבו לשנאו עבור זה‪ ,‬על‬
‫למימרא ליה לרביה למישנא ליה'‪ ,‬משמע‬      ‫זה כתב 'כדברי שני עדי '‪ ,‬לומר דכל‬
‫דרק זה בלבד שרי ליה לרבו‪ ,‬אבל לא‬        ‫כ מהימ בלבו דבריו בלי פקפוק‪ ,‬כשני‬
                                        ‫עדי שאי אחריה כלו ‪ ,‬ונארי בזה‬
                          ‫לספר לאחרי ‪.‬‬  ‫א ירצה הש לקמ בכלל ז'‪ ,‬עיי ש ‪.‬‬

‫‪,jk xg` zelbl xeq` eaxc ,il d`xpe‬‬

‫`‪ipy ixack el oin`iy inl s‬‬

‫‪ oi`e‬להקשות‪ ,‬מה בי מספר לרבו‪ ,‬למה ‪ ,micr‬משו דודאי כשיתודע להשני‬

‫שכתבנו לעיל בסעי ד'‪ ,‬דאפילו א שלא ראה בעצמו‪ ,‬רק ששמע מאחר‪ ,‬לא‬

‫שני ראו באחד דבר עוולה‪ ,‬אסורי לספר‪ ,‬יאמי לו תו כדברי שני עדי ‪ ,‬על עצ‬

‫פ עשה תשובה‪ ,‬וכא נמי‪ .‬זה אינו‪ ,‬דכא המעשה‪ ,‬מטע שהמספר הראשו אינו‬

‫נמי אי מותר לספר סת ‪ ,‬אפילו לאיש נאמ לו כל כ ‪ ,‬וא כ ממילא יחשב‬

‫דמהימ ליה כבי תרי‪ ,‬רק א הוא איש הוא למוציא ש רע‪ ,‬והשומע למקבל‪.‬‬
   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192   193