Page 306 - haFETS-2
P. 306
i llk rxd oeyl zekldחיי gqxחפ
miigd xewn
א ֲע ָ ק א ִהִ יק ֵ ,י ִא ַה ִ ְגָזל ְו ַהִ ָק )ב( י ְד ִעי ִמֶה א
ֹלא ,א ֶ ִ ְ ,א ֶ ִ ֲער ְוה ָנה א ת ִ ְד ָבִרי ) ,ג( ְונ ַדע ל
miig min x`a
בודאי צרי לעשות כ ,ולא שיי בזה זה ,וא כ אפשר דסובר כרבינו יונה.
כלל איסור לשה"ר ורכילות ,וכמו ` laאי להביא ראיה לזה ,מדכתב לקמ
בפרק ז' הלכה ה'' :והמספר דברי שנכתוב א ירצה הש לקמ בהלכות
רכילות )כלל ט'( ,והרמב" ג כ ,אי שגורמי וכו' ,להזיק חבירו בגופו או
בממונו' או להצר לו או להפחידו הרי כוונתו להחמיר באופ זה.
זו לשה"ר' .וא כ בעניננו שעל פי די wxכל דברינו הוא א לא יגיע תועלת
מגיע לו הצער ,מה לשה"ר שיי בזה. הזה ,רק שירננו בני אד אחריו,
דיש לומר דהרמב" כלל בדיבורו זה, דלרבינו יונה מותר ,כמו שכתב בהדיא
אפילו היכי שאי מספר עליו שו דברי בשיטה מקובצת בבא בתרא )ד ל"ט(.
גנות על פי אמת ,כמו שכתב הכס בשמו ,וכמו שנעתיק די זה לקמ בפני .
משנה ש ,דדברי הרמב" נובעי או א ציערו בדברי וביישו ,דמשמע
ממעשה דיהודה ב גרי שלא חשב בזה לכאורה מהרמב" ,דאסור לפרס א
לגנות לר' שמעו בר יוחאי ,וכמו א לא חזר בו על ידי הוכחה ,דאי לאו
שכתבנו במקו אחר )כלל ג' סק"ז( ,אפילו הכי ,מאי ממעט הרמב" מלפרס
הכי כיו שבדיבורו נסבב רעה לחבירו,
בכלל לשה"ר הוא ,מה שאי כ בעניננו בעניני דבי אד לחבירו.
דמספר עליו דברי גנות ,אפשר דאסור. ` ,okלפי מה שמסיק הלח משנה בסו
ד"ה המוכיח ,דכוונת הרמב"
seqדבר ,אפילו א יסבור הרמב" הוא ,דבדברי שבי אד לחבירו מותר
כרבינו יונה ,על כל פני מוכח להכלי אותו בינו לבי עצמו ,א לא
מדבריו שעל פי הדי אסור לפרס חטאו חזר בו ,אבל בדברי שמי מותר אפילו
א לא הוכיחו מתחלה ,ועיי במה להכלימו ברבי עיי ש בלח משנה,
יתור ג כ קצת קושיתנו ,דהכי קאמר
שנכתוב לקמ בסעי קט ז'. הרמב" ,דבדברי שמי מכלימי אותו
ברבי ג כ ,אבל מה שכתב 'ומפרסמי
) .`l e` dfn mircei (aהוא מדכתב חטאו' וכו' ,זה אפילו בדברי שבי
רבינו יונה ,דומיא דעד אחד בבית
די ,וש בכל גווני צרי להעיד.
אד לחבירו מותר ,כמו דלדברי הלח ) .el rcepe (bכ כתב רבינו יונה במאמר
רכ"חyi` mzqa elit` `ed ,df oice . משנה אתה מוכרח לומר דמה שכתב
הרמב" 'ומחרפי אותו בפניו' ,אדברי ,mkg cinlz `ed m` oky lke ,l`xyi
שבי אד לחבירו ג כ קאי ,כ ג aiyd `ly dlgzn el xxaziy jixv i`cea