Page 306 - haFETS-2
P. 306

‫‪ i llk rxd oeyl zekld‬חיי‬              ‫‪ gqx‬חפ‬

                                  ‫‪miigd xewn‬‬

‫א ֲע ָ ק א ִהִ יק ‪ ֵ ,‬י ִא ַה ִ ְגָזל ְו ַהִ ָק )ב( י ְד ִעי ִמֶה א‬
‫ֹלא‪ ,‬א ֶ ִ ְ ‪ ,‬א ֶ ִ ֲער ְוה ָנה א ת ִ ְד ָבִרי ‪) ,‬ג( ְונ ַדע ל‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫בודאי צרי לעשות כ ‪ ,‬ולא שיי בזה זה‪ ,‬וא כ אפשר דסובר כרבינו יונה‪.‬‬

‫כלל איסור לשה"ר ורכילות‪ ,‬וכמו `‪ la‬אי להביא ראיה לזה‪ ,‬מדכתב לקמ‬

‫בפרק ז' הלכה ה'‪' :‬והמספר דברי‬         ‫שנכתוב א ירצה הש לקמ בהלכות‬

‫רכילות )כלל ט'(‪ ,‬והרמב" ג כ ‪ ,‬אי שגורמי וכו'‪ ,‬להזיק חבירו בגופו או‬

‫בממונו' או להצר לו או להפחידו הרי‬     ‫כוונתו להחמיר באופ זה‪.‬‬

‫זו לשה"ר'‪ .‬וא כ בעניננו שעל פי די‬     ‫‪ wx‬כל דברינו הוא א לא יגיע תועלת‬
‫מגיע לו הצער‪ ,‬מה לשה"ר שיי בזה‪.‬‬       ‫הזה‪ ,‬רק שירננו בני אד אחריו‪,‬‬
‫דיש לומר דהרמב" כלל בדיבורו זה‪,‬‬       ‫דלרבינו יונה מותר‪ ,‬כמו שכתב בהדיא‬
‫אפילו היכי שאי מספר עליו שו דברי‬      ‫בשיטה מקובצת בבא בתרא )ד ל"ט‪(.‬‬
 ‫גנות על פי אמת‪ ,‬כמו שכתב הכס‬         ‫בשמו‪ ,‬וכמו שנעתיק די זה לקמ בפני ‪.‬‬
 ‫משנה ש ‪ ,‬דדברי הרמב" נובעי‬           ‫או א ציערו בדברי וביישו‪ ,‬דמשמע‬
‫ממעשה דיהודה ב גרי שלא חשב בזה‬         ‫לכאורה מהרמב" ‪ ,‬דאסור לפרס א‬
‫לגנות לר' שמעו בר יוחאי‪ ,‬וכמו‬         ‫א לא חזר בו על ידי הוכחה‪ ,‬דאי לאו‬
‫שכתבנו במקו אחר )כלל ג' סק"ז(‪ ,‬אפילו‬   ‫הכי‪ ,‬מאי ממעט הרמב" מלפרס‬
‫הכי כיו שבדיבורו נסבב רעה לחבירו‪,‬‬
‫בכלל לשה"ר הוא‪ ,‬מה שאי כ בעניננו‬                    ‫בעניני דבי אד לחבירו‪.‬‬

  ‫דמספר עליו דברי גנות‪ ,‬אפשר דאסור‪.‬‬    ‫`‪ ,ok‬לפי מה שמסיק הלח משנה בסו‬
                                       ‫ד"ה המוכיח‪ ,‬דכוונת הרמב"‬
 ‫‪ seq‬דבר‪ ,‬אפילו א יסבור הרמב"‬         ‫הוא‪ ,‬דבדברי שבי אד לחבירו מותר‬
‫כרבינו יונה‪ ,‬על כל פני מוכח‬           ‫להכלי אותו בינו לבי עצמו‪ ,‬א לא‬
‫מדבריו שעל פי הדי אסור לפרס חטאו‬      ‫חזר בו‪ ,‬אבל בדברי שמי מותר אפילו‬
‫א לא הוכיחו מתחלה‪ ,‬ועיי במה‬           ‫להכלימו ברבי עיי ש בלח משנה‪,‬‬
                                      ‫יתור ג כ קצת קושיתנו‪ ,‬דהכי קאמר‬
           ‫שנכתוב לקמ בסעי קט ז'‪.‬‬     ‫הרמב" ‪ ,‬דבדברי שמי מכלימי אותו‬
                                      ‫ברבי ג כ ‪ ,‬אבל מה שכתב 'ומפרסמי‬
‫)‪ .`l e` dfn mircei (a‬הוא מדכתב‬       ‫חטאו' וכו'‪ ,‬זה אפילו בדברי שבי‬
‫רבינו יונה‪ ,‬דומיא דעד אחד בבית‬

       ‫די ‪ ,‬וש בכל גווני צרי להעיד‪.‬‬

‫אד לחבירו מותר‪ ,‬כמו דלדברי הלח )‪ .el rcepe (b‬כ כתב רבינו יונה במאמר‬

‫רכ"ח‪yi` mzqa elit` `ed ,df oice .‬‬     ‫משנה אתה מוכרח לומר דמה שכתב‬

‫הרמב" 'ומחרפי אותו בפניו'‪ ,‬אדברי ‪,mkg cinlz `ed m` oky lke ,l`xyi‬‬

‫שבי אד לחבירו ג כ קאי‪ ,‬כ ג ‪aiyd `ly dlgzn el xxaziy jixv i`cea‬‬
   301   302   303   304   305   306   307   308   309   310   311