Page 310 - haFETS-2
P. 310

‫‪ i llk rxd oeyl zekld‬חיי‬                  ‫‪ axr‬חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫ל ‪ָ ,‬אז י ִדי ַע ָלַר ִ י ֶאת ַא ְ ַמת ָה ִאי ַהֶה‪ַ ,‬מה ֶ ֵהִזיד ַעל ֵר ֵעה ‪.‬‬
‫)ְו ִא י ֵד ַע ֶ ֹא ְיַק ֵ ל ַכ ְח ‪ְ ,‬י ֹב ַאר ְלַק ָ ‪ִ ,‬א ִיְר ֶצה ה'‪,‬‬

                           ‫ְ ָס ִעי ז'(‪.‬‬

‫‪) (c‬ט( ֶ ֹא ְיַגֵ ל ָה ַעְו ָלה י ֵתר ִמ ַ ה ֶ ִהיא‪.‬‬

                            ‫‪miig min x`a‬‬

‫)‪ ,`ed heyt .'eke dleerd lcbi `ly (h‬משו דלא היה לו להגדיל הש רע כל‬
                                      ‫‪ 'rx my `iven'e ,xwy llka `edc‬כ ‪.‬‬

‫‪ .df xear `xwp‬וראיה לדבר‪ ,‬לפי מה ‪ recie‬הוא מאמר הגמרא כתובות )מ"ו‬

‫ע"א( דאזהרת מוציא ש רע הוא‬    ‫דאמרינ בערכי )ט"ו ע"א( במשנה‪' :‬נמצא‬

‫האומר בפיו חמור מ העושה מעשה' מ'לא תל רכיל בעמי '‪ ,‬וכ כתב הרמב"‬

‫)פירוש‪ ,‬שהאונס או מפתה חייב רק נ' בספר המצוות לא תעשה ש"א‪ .‬וא כ‬

‫כס ‪ ,‬ומוציא ש רע מאה(‪ ,‬ומסקינ בגמרא הכי נמי בעניננו‪ ,‬צרי ליזהר מאוד שלא‬

‫ש ‪ ,‬דהעיקר מה שקנס התורה מוציא ש יגדיל העוולה יותר ממה שהיא‪ ,‬דיהיה‬

‫רע‪ ,‬הוא על הש רע שהוציא עליה‪ ,‬ולאו בכלל 'מוציא ש רע'‪ ,‬כמו שכתב הרמב"‬

‫משו דרצה לגרו לה מיתה‪ ,‬עיי ש ‪ .‬בריש פרק ז' מהלכות דעות‪ ,‬דהמספר על‬

‫ו'מוציא ש רע' נקרא א בא לבית די ‪ ,‬חברו גנות של שקר הוא בכלל 'מוציא‬

‫ומספר לפניה אי שאשתו זינת אחר ש רע'‪.‬‬

‫אירוסי שלו‪ ,‬ומביא עדי על זה‪ ,‬וא ‪ xale‬מ די ‪ ,‬הלא עיקר ההיתר של‬

‫רבינו יונה הוא דומיא דעד אחד‬  ‫אחר כ הביא האב עדי והזימו לעידי‬

‫הבעל‪ ,‬אז נידו הבעל בתורת מוציא ש שהוצר להעיד בבית די כדי לחייב את‬

‫רע‪ .‬וידוע הוא דא א יאמרו העדי חבירו שבועה‪ ,‬ועד אחד בוודאי אסור‬

‫השניי שאמת הוא שהיא פרוצה ביותר‪ ,‬להוסי בעדותו אפילו פרוטה אחת על‬

‫שזינתה קוד אירוסי בנדותה‪ ,‬וה בעצמ מאה מנה‪ .‬ג ‪ ,‬הלא מפורש הוא‪ ,‬דאסור‬

‫התרו בה‪ ,‬והיא חייבת כרת על זה‪ ,‬אפילו להוסי במלקות להרשע יותר מכפי חיובו‪.‬‬

‫הכי נידו הבעל בתורת מוציא ש רע‪ ,‬והכי נמי דכוותיה‪ ,‬דהלא שנינו בערכי‬

‫דרב 'לא יאונה לצדיק כל או '‪ ,‬ועיי ש ברש"י‪ .‬אלמא דדבר זה נקרא 'או ' א היה מנדיהו‬
‫קוד ששאל לר' שילא בעצמו‪ .‬ונוכל לומר‪ ,‬דבענינינו בודאי ג רב מודה דצרי לנהוג‬
‫כשמואל‪ ,‬דש סבר רב מתחלה שצרי לנדות את רב שילא‪ ,‬שעבר על איסור שאי תקנה‬
 ‫לאיסורו במה שהתירה להנשא‪ ,‬מה שאי כ בנידו דיד שיש תקנה בהשבה או בפיוס‪ ,‬ג‬

                            ‫רב סובר דצרי להוכיח אותו מתחלה קוד שיפרס קלונו לאנשי ‪.‬‬
   305   306   307   308   309   310   311   312   313   314   315