Page 312 - haFETS-2
P. 312

‫‪ i llk rxd oeyl zekld‬חיי‬                ‫‪ xcr‬חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫‪) (f‬יב( ֶ ֹא ְיס ַבב ַעל ְיֵדי ַה ִ ר ֶהֵק ְל ַה ִ י ֵתר ִמ ְ ִפי ַהִ י‬
‫ֶ ָהָיה י ֵצא‪ִ ,‬א ה ַעד ָע ָליו ְ ֹא ֶפ ֶזה ַעל ָ ָבר ֶזה ְ ֵבית‬
‫ִ י ‪ֵ .‬בא ר ָ ָבר ֶזה ַעֵ ְלַק ָ ְ ִה ְלכ ת ְר ִכיל ת ִ ְכ ָלל ט'‪ ִ ,‬י‬

                          ‫ָ ְמק מ ‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫לשה"ר‪ ,‬ומלשו הגמרא והתנא דבי שכתבתי בפני בסעי ד'‪ ,‬ג כ יצוייר‬

‫אליהו משמע שהוא לשה"ר גמורה‪ ,‬ולא פרט זה‪zlrezd ribdl lkei minrtl ik ,‬‬

‫חומרא בעלמא‪ .‬אלא ודאי כמו שכתבנו‪dyry in my xikfi `l m` s` ,dfd ,‬‬

‫דכל היכי דיוכל לסבב התועלת מבלי ‪dxezd it lr lkl d`xi wx ,efd dleerd‬‬

‫שיצטר לספר עליו‪ ,‬אסור מ הדי ‪,efd drx dcn el yiy in zepb lceb z` ,‬‬

‫והת נמי הלא יש עצה בגורלות‪ ,‬וזה ‪`veike mc` ipa yiial e` lefbl epiidc‬‬

                              ‫הוא שאמר לו הקב"ה‪ ,‬וכי דילטור אני‪.dfa ,‬‬

‫)‪`ed m`c ,yexit .'eke aaeqi `ly (ai‬‬     ‫ל הטל גורלות‪.‬‬

‫‪eyriy ,mirneyd oipr itl xryn‬‬            ‫‪ oirke‬זה מצינו ג כ בשאר חלקי‬

‫התורה‪ ,‬ביבמות )ד כ'‪' (:‬א ‪ziaa eilr `vei didy oicd itkn xzei enr‬‬

‫אתה' וכו'‪ .‬ובבבא קמא )ד כ"ח ע"א( ‪.mdl xtql xeq` ,oic‬‬

‫‪ `le‬יקשה על זה המעיי ‪ ,‬ממה שכתוב‬        ‫'היה לו לשמטו'‪ ,‬עיי ש ‪ .‬וכגו ברוד ‪,‬‬
 ‫בחוש משפט בסימ שפ"ח סעי‬                ‫שא יכול להצילו באחד מאבריו ולא‬
‫ז' בהגה"ה‪' :‬יש אומרי דאד המוכה‬          ‫הצילו‪ ,‬נחשב לרוצח על ידי זה )סנהדרי‬
‫מחבירו יכול' וכו'‪ ,‬והוא הדי אחר‪ ,‬כמו‬    ‫ע"ד‪ .(.‬וכהאי גונא בחוש משפט בסימ‬
 ‫דאיתא בש" ש סעי קט מ"ה בש‬              ‫תכ"א סעי י"ג‪ ,‬באד הרואה אחד‬
                                        ‫מישראל מכה חבירו ואינו יכול להצילו‬
                       ‫מהר"מ מריזבורק‪.‬‬  ‫וכו'‪ ,‬ומשמע אבל א יכול להצילו בעני‬
                                        ‫אחר‪ ,‬ממילא נחשב חובל ממש‪ .‬והכי‬
‫‪ myc‬איירי שיש בזה תועלת על להבא‬         ‫נמי בעניננו‪zlrezd z` aaql lekiy oeik ,‬‬
‫שלא יכהו עוד‪ ,‬ואי אפשר להציל‬
‫אותו בעני אחר‪ .‬ומשו דא לא כ ‪,‬‬           ‫‪,xg` oipra ,exiag livdl epiidc ,dfd‬‬
‫אי ל אד שיציל את חבירו מיד מכהו‪,‬‬
‫כמו דאיתא בש" ש ובביאור הגר"א‪,‬‬          ‫‪ .ynn x"dyl xtqnl aygp `linn‬ועיי‬
‫ובענינא דיד איירינ רק להציל ממנו‬        ‫לקמ בחלק ב' כלל ט' סעי קט ל"ה‪.‬‬

‫‪ oia epiid ,'eke 'zxg` dvra' epazky dne‬את ממונו שנתחייב לו עד עתה‪ ,‬ולהכי‬
‫‪ ,el my` xy`l xefrl zlrezd oiprl‬אסור א יודע המספר שעל ידי זה יעשו‬

‫‪ ,dryx iyerl zepbl ezpeek m` oiae‬וכמו אחר כ ע הנידו שלא כדי ‪.‬‬
   307   308   309   310   311   312   313   314   315   316   317