Page 364 - haFETS-2
P. 364

‫‪ c llk zelikx zekld‬חיי‬                ‫‪ eky‬חפ‬

                                   ‫‪miigd xewn‬‬

‫ִמ ָ ֵעי )ְו ֵאי ָצִרי ל ַמר( ִא ה א ֵמ ִבי ִמ ִ ְמע ֶ ֲעַדִי ִמ ְס ַ ֵ ק‬
‫ָ ֶזה ) ְ ג ‪ְ ִ ֶ ,‬מע ְ ָאל ‪ִ :‬א ֱא ֶמת ה א‪ַ ,‬מה ֶ ִ ֵ ר ִלי ֲח ֵבְר ‪,‬‬
‫ֶ ְרא ֵב ִ ָה א ִתי ִ ְפֵני ֶכ (‪ַ ְ ,‬וַ אי ָאס ר ל ְלַג ת ל ‪ֶ ,‬א ָ א‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫שכתבנו לעיל בחלק א' בכלל ב' סעי לספר אודות עני המלוכה של אדוניהו‪,‬‬

‫קט ד'‪ ,‬דש 'רוכל' לא הונח על דבר משו דבת שבע סיפרה מתחילה‪.‬‬

‫‪ yic‬לדחות‪ ,‬דש מוכח בקרא שנת‬           ‫העשוי בודאי להתגלות עיי ש ‪] ,‬ועיי‬
‫הטעי את הדבר יותר‪ ,‬וג סיפר‬            ‫לעיל בכלל ב' סעי ג'‪ ,‬שיש כמה‬
‫על אביתר מה שלא סיפרה בת שבע‬          ‫פוסקי שמחמירי בזה[‪ ,‬מה שאי כ‬
‫כלל‪ ,‬מזה מוכיח הירושלמי דמותר לדבר‬    ‫בזה‪ ,‬דבעת ספורו של הראשו ‪ ,‬לא הוי‬
                                      ‫עבידא לאיגלויי‪ ,‬דלא סיפר כי א בפני‬
             ‫לשה"ר על בעלי המחלוקת‪.‬‬   ‫שני ‪ ,‬ומסקינ בבבא בתרא )ל"ט‪:(:‬‬
                                      ‫'דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב‬
‫‪ dxe`kle‬די זה דומה למאי דאמרינ‬        ‫הונא'‪ ,‬א כ ממילא חל על זה איסור‬
‫בבבא קמא )ד י'‪' ,(.‬והאיכא‬             ‫רכילות‪ .‬וכי בשביל שעבר אחד על הלאו‬
‫מרבה בחבילה' עיי ש ‪ ,‬ועיי בתוספות‬     ‫ד"לא תל רכיל"‪ ,‬וסיפר את הדבר‪ ,‬הותר‬
‫ש )ע"ב( בד"ה מאי קעביד‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫'בכולה שמעתי ‪ ,‬צ"ל 'מאי קעביד' טפי‬               ‫לו להשני ג כ להיות רוכל‪.‬‬
‫מאחריני‪ ,‬וישל כל אחד חלקו וכו'‪.‬‬
 ‫ובא אחר והשלימו לעשרי ‪ ,‬כול‬          ‫‪ lkne‬מקו אינו ברור לאיסור‪ ,‬דאפשר‬

‫חייבי ‪ ,‬א על גב דבלאו איהו הוה‬        ‫לומר כיו דעל כל פני כבר‬
‫מתה‪ ,‬מיהו בזה צרי לדקדק‪ ,‬וכי בשביל‬    ‫נתגלה לאותו פלוני מזה‪ ,‬ואי המספר‬
‫שהשלי ע אחד לתו אש גדולה וכו'‪,‬‬        ‫הזה מסבב דבר חדש בסיפורו‪ ,‬אי איסור‬

‫אלא לחופר בור י' ובא אחר והשלימו‬      ‫בזה‪.‬‬

‫לי"א'‪ .‬ועיי בהרא"ש ש )פרק א' סימ‬      ‫‪ oi`e‬להביא ראיה לאיסור ממה דאמרינ‬
‫ט'( שפירש‪' ,‬מאי קעביד' ופטור לגמרי‪,‬‬   ‫בירושלמי דפיאה פרק א' )הלכה א'(‪:‬‬
‫וכ פירש הנמוקי יוס )ד'‪ :‬מדפי הרי" (‪.‬‬  ‫'מותר לדבר לשה"ר על בעלי המחלוקת‪,‬‬

‫שנאמר )מלכי א'‪ ,‬א' י"ד(‪" :‬ואני אבוא ‪ oiire‬בשולח ערו חוש משפט בסימ‬

‫שצ"ו )סעי ז'(‪ ,‬ומבואר ש שיש‬           ‫אחרי ומלאתי את דברי "'‪ .‬ומדלא‬

‫הביא מה שיעצה נת מתחלה ליל שני דעות בזה‪ ,‬ועיי בביאור הגר"א ש‬

‫ולספר אודות אדוניהו‪ ,‬אלמא דמזה אי )סעי קט ט"ו( שהתוספות והרמב"‬

‫ראיה להתיר לספר בעצמו‪ ,‬וא כ מאי והרשב"א מסכימי לדעת אחת דכול‬

‫מייתי ראיה מהקרא 'ואני אבוא אחרי '‪ ,‬חייבי ‪ ,‬וקושית התוספות 'מיהו יש‬

‫אימא דמשו הכי הותר אחר כ לנת לדקדק' וכו'‪ ,‬תיר הרשב"א‪ ,‬דלא אמרו‬
   359   360   361   362   363   364   365   366   367   368   369